$
פנאי

ההצגה הגרועה בעיר

הסרט "שנה אלימה ביותר" מגולל את סיפורו של בן מהגרים שמנסה לשמור על העסק שפתח בניו יורק של שנות השמונים. וכן, זה משעמם כמו שזה נשמע

איתי לב 10:0429.03.15

אם כל חייכם רציתם לראות סרט העוסק בהנהלת החשבונות של חברה המובילה נפט לחימום בשנות השמונים בניו יורק, כאשר הפרקליט העירוני נושף בעורפה, "שנה אלימה ביותר" הוא הסרט בשבילכם.

 

זהו סיפורו של אבאל, בן מהגרים המנסה לשמור על העסק שפתח ולהגדיל את החברה שלו לצד התנכלויות חוזרות ונשנות מצד מתחריו בשוק. אשתו אנה מנהלת עבורו את החשבונות ומזכירה לו חדשות לבקרים את תפקידו כאב המשפחה: להגן עליה. אני משפשף את עיניי שוב ושוב ושואל אם זה באמת קורה. האם אני באמת משקיע שעתיים מחיי בעולם שאין לי שום נגיעה בו, הוא אינו מייצר שום עניין עבורי ורק גורם לי לנסות לתרגם את המשפט האמריקאי הכה רלבנטי עבורי כרגע (בתרגום חופשי) "לא יכול להיות אכפת לי פחות"? 

 

במאים ושחקנים שמחפשים פעולה על המסך זה לא דבר חדש. היעדר הפעולה משול למוות ולקיפאון. הרבה במאים טעו כשצילמו את הגיבור שלהם רץ כמאפיין של הדמות שלהם. דרך הריצה אני יכול ללמוד על הדמות כאצן אבל לא הרבה מעבר לזה.

 

ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק בסרט. לא הצליחו להעיר את האני הכבוי ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק בסרט. לא הצליחו להעיר את האני הכבוי

 

לכן כשהדקות הראשונות הוקדשו לגיבור הסרט רץ (רץ מהר, רץ במזג אוויר חורפי, רץ כשהתאומים עדיין מעטרים את הסקייליין של ניו יורק, רץ בברכיים מורמות גבוה, רץ בבגדי ריצה ארוכים) אמרתי לעצמי — יוסטון, יש לנו בעיה.

 

אוסקר אייזק שמגלם את אבאל לא ממש עניין אותי. הבנתי שהוא לוקח את כל העסק ברצינות, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. גם דיוויד אוילאו (מרטין לותר קינג ב"סלמה") היה שם ולא הותיר רישום, אפילו אהובתי ג'סיקה צ'סטיין ("כוננות עם שחר", "בין כוכבים") לא הצליחה להעיר את האני הכבוי שהסרט הזה יצר.

 

הדילמה המרכזית בסרט היתה אם לחמש את נהגי המשאיות שנשדדים לעתים תכופות (שיפתחו נשק גרעיני מצדי), ובסצנת הקליימקס הגיבור מגיע לפגישה עם המתחרים ואומר להם (שוב בלשון חופשית): "חלאס, הרגתם אותי, תנו לחיות". ואז קם והולך.

 

ג'יי.סי צ'נדור, החתום על הבימוי והתסריט, זכור לכם אולי מ"התמוטטות" (2011), שעסק בעולם הפיננסי בשעת התמוטטות, ומ"הכל אבוד" עם רוברט רדפורד מלפני שנתיים, שגם מצבו שם, לבד בלב ים, לא היה מזהיר. גם שני סרטיו המוקדמים של צ'נדור היוו אתגר עבור הצופה, אך לטעמי היו מוצלחים יותר מ״שנה אלימה ביותר״, שבו פשוט לא אהבתי כלום. 

 

רגעים שנזכור ביום שאחרי:

1. הסרט משחזר באופן מעורר השראה ונוסטלגי את ניו יורק של שנות השמונים

2. את שטח האדמה אבאל רוכש מיהודי חרדי המגולם בצורה אמינה ושאינה נושאת בחובה שום דעה קדומה לשם שינוי. פשוט איש עסקים חרדי מבוגר

3. מקריאת ביקורות ברשת אני מבין שיש אנשים שאהבו את הסרט 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x