משחק חדש: מדברים עם הילדים

"נורא קל לנו לחקור את הילדים, אבל אנחנו כמעט לא משתפים אותם בעולם שלנו. חשוב שהילדים שלנו יכירו אותנו כבני אדם". את הדברים אומרת רונית חלפון, שעם ליאת זיתוני עומדת מאחורי המשחק החדש "פשוט לשתף".

מונופול רגשי ומחשבתי

מדובר במשחק קופסה שמתקפל לתוך מזוודה קומפקטית, שזה יתרון כשלעצמו (יסכימו איתי הורים שקופסאות משחק תופסות כל חלל בביתם). מטרתו של המשחק ברורה משמו — פשוט לשתף (119 שקל, במרמלדה מרקט וב־pashutleshatef.co.il). "אנחנו משתפים כל הזמן, בפייסבוק ובוואטסאפ. אבל מה שהילדים שלנו באמת רוצים הוא אותנו, פנים אל פנים, בלי שהעיניים שלנו יהיו תקועות בטלפון".

משחק הקופסה “פשוט לשתף”. “המשחק נסב על אפשרויות הבחירה, ההדדיות וההנאה” צילום: תומי הרפז

המשחק צמח מתוך קורס להנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, שבו לומדות השתיים. "היינו צריכות להעביר הנחיה בנושא עקרון השיתוף, ועבורה בנינו את המשחק בפורמט הראשוני שלו. העברנו אותו בקבוצה והאווירה היתה כיפית, ושלחנו את המשתתפים לשחק בו עם הילדים שלהם בבית. התגובות היו מדהימות — אנשים סיפרו לנו שלא ייאמן מה המשחק עשה בתוך המשפחה שלהם. הסתכלנו זו על זו ואמרנו — 'עלינו על משהו’". המשחק בנוי בפורמט המונופול, ובכל משבצת שהשחקן נוחת עליה מופיע נושא אחר לשיתוף כמו "כשמשעמם לי אני...", "כיף לי כשההורים שלי..." ו"אם היה לי דג זהב הייתי מבקש...". למשחק מצורפת חוברת הדרכה להורים שמסבירה מדוע השיתוף חשוב, כמה ומתי כדאי לשתף, איך לשחק עם ילדים בגילים שונים ועוד.

המשחק הוא גמיש ודינמי באופיו. יכולים לשחק בו כל המשפחה יחד אבל גם רק אמא וילד, שני אחים, סבא וסבתא עם הנכדים או חברים בכיתה.

מאיזה גיל אפשר להתחיל לשחק?

"על הקופסה כתבנו '4 פלוס', אבל ילדים ורבליים יכולים להתחיל לשתף גם בגיל 3 ולענות על השאלות בדרכם. על שאלה כמו ‘אני אוהב כשאבא שלי...’ הם יענו למשל ‘קונה לי משאית’ או ‘לוקח אותי לטיול’. גיל המקסימום שהגדרנו הוא 10, כי ילד בן 11 הוא כבר בתחילת גיל ההתבגרות ויכול להיות שזה לא יעבוד. אבל מספיק שיש ילד אחד בטווח הגילים שבין 4 ל־10 כדי שכל המשפחה תשב לשחק. אם אתה בונה מערכת יחסים שמבוססת על שיתוף בגילים האלה, בגיל 15 כבר לא תצטרך לרדוף אחרי הילד כדי שישתף, זה כבר יבוא באופן טבעי".

מימין: רונית חלפון וליאת זיתוני. המציאו משחק קופסה שיעזור לכם לבנות מערכת יחסים עם ילדיכם המבוססת על שיתוף צילום: תומי הרפז

שיח לא מניפולטיבי

הילדים לא מבינים שככה אנחנו מנסים לדלות מהם מידע?

“גם בחוברת ההדרכה כתבנו חד־משמעית שכאשר אנחנו עושים מניפולציה הילדים מרגישים את זה מיד. זו הזדמנות לשיח לא מניפולטיבי. המשחק לא תחרותי ואין בו מנצחים. בחוקי המשחק כתוב שברגע שלאחד המשתתפים לא בא לשתף יותר מפסיקים לשחק. אי אפשר לכפות על ילד לשתף, אבל כשאנחנו משתפים בעצמנו, וזה הופך לעניין הדדי, זה מה שמעורר שיחה. זה לא רק ‘מה עשית בגן’ אלא גם חוויות אישיות שלנו, ההורים. מה עובר עליי כשאני כועס או פדיחה שקרתה לי. מתי אנחנו כהורים מדברים עם הילדים שלנו על מה שההורים שלנו חושבים עלינו? המסר שאנחנו מעבירים להם כשאנחנו משתפים הוא שהם חשובים לנו ושאנחנו לא מושלמים. זה גם גורם לילד להבין שהוא יכול להיות ילד, ולא לשאוף להיות הכי הכי כל הזמן”.

עד כמה המשחק נאמן לעקרונות של מכון אדלר שבו הוא צמח?

"ניסינו להיצמד כמה שיותר לתיאוריה של אדלר. גם אם זה לא נאמר מפורשות, המשחק נסב על אפשרויות הבחירה, ההדדיות וההנאה. המטרה שלנו היא שישחקו ויכייפו וזה כבר יעשה את שלו".