חלום כהה

אז נכון שמדי פעם הגיטרה החשמלית נזנחה לטובת אקוסטית, אבל הלהקה לא ניגנה בשקט או בעדינות, וטוב שכך - זו היתה ההופעה המהנה ביותר של אמדורסקי שנכחתי בה. אחת ההברקות היתה לתת להוד מושונוב לנגן בס. מושונוב והקיטאר שלו (שילוב של קלידים וגיטרה) הופכים לאורחי קבע משמחים על במות המוזיקה בארץ (כמו למשל במופע של שי צברי). צלילי הבס העמוקים והמתגלגלים שהוא מפיק היו נוכחות כריזמטית בהופעה וסיפקו לה פן רקיד עם גרובים כאילו־אלקטרוניים. הלהקה המצוינת כללה גם את יונתן דסקל ודני עבר הדני - כל אחד מהם על קלידים, את רון אלמוג על התופים ואת רם אוריון הנהדר בגיטרה, והניחה מצע מהודק ומרענן לרפרטואר של אמדורסקי.

לשירים היה טון מהורהר וחולמני, ובחלקם נבנה מתח שהפר את החולמנות עם מוטיבים אגרסיביים וישירים. השיר הפותח "אות באות", למשל, התאפיין בסאונד פסנתר בולט, שלאט התווספו אליו אפקטים אלקטרוניים 'מרימים' של אסיד והאוס. המתח המאופק הזה נשמר לאורך כל ההופעה, כשהבס הדומיננטי והקלידים העשירים מאפשרים ללהקה לזגזג בין החלקים היותר מינוריים לאלו האינטנסיביים.

אסף אמדורסקי בהופעה. מהורהר וחולמני צילום: תומי הרפז

זה עבד יפה גם ב"השמים הכחולים" שעליו סיפר אמדורסקי שכתב אותו לזוגתו ("בלי להזכיר שמות"). אחרי "15 דקות" שנגמר בבלגן נויז סוחף הודיע אמדורסקי שהוא "הולך להוריד לכולנו עם שיר של משורר מת, שאילו היה בחיים היה השבוע בן 81", וביצע את "הרחובות ממריאים לאט" בהומאז’ מרגש לדוד אבידן. בהמשך החליף מקומות עם דסקל וניגן את "רוך וקושי" מעמדת הקלידים. הביצוע היה כה יפה שהיה נחמד אילו אמדורסקי היה נשאר ליד הקלידים לעוד שיר או שניים.

הפתעת הערב היתה השיר "כוכב" בביצוע שכלל מקצב אפריקאי ממוחשב שעליו המתופף ניגן במהירות בסגנון ג'אנגל, בלוויית הבס שהזכיר רייבים של דראם אנד בייס. הלהיטים "יקירתי" ו"אהבה חדשה" סגרו את המופע, וההדרן נפתח עם שיר של אבא בני, "פגישה לאין קץ", שטופל בחרדת קודש. הערב הסתיים רשמית עם "שיר מטומטם לאללה שכתבתי מזמן. יש האומרים שזה שיר על אוננות". מדובר כמובן על “החדר האינטימי שלי”, ששלח את הקהל החוצה מהופעת חורף לוהטת ללילה חמים של סוף פברואר.

ההופעה הבאה: 16.4, מועדון הבארבי בתל אביב.