הגונב מגנב

"הכל התחיל בינואר 2011, זמן קצר אחרי שהארנק שלי נגנב", מספרת לובל (38) ל"כלכליסט" בראיון טלפוני. "קיבלתי שיחת טלפון משוטר שביקש לדעת אם אישרתי למישהי להשתמש ברישיון הנהיגה שלי כדי להזדהות בעת תשלום על חדר במלון, שהתבצע בכרטיס אשראי מזויף. אחר כך התחילו להגיע החשבונות והמכתבים - דרישות תשלום על נזקים למכוניות שכורות, דו"חות חניה, אגרות מעבר בכבישי אגרה. בעקבות החיובים כרטיס האשראי שלי בוטל, והשיא היה כשקיבלתי זימון לבית משפט להתגונן מפני אישום על גניבה מסופרמרקט של רשת הולפודס".

מתוך התערוכה "ארין הארט היקרה". מעולם לא התקיים בינה לבין לובל מפגש פנים אל פנים צילום: תומי הרפז

לובל לא הסתפקה בדיווח למשטרה כדי לעצור את ההונאות אלא החליטה לגלות את זהותה האמיתית של המתחזה, לאתר אותה, לעקוב אחריה ולתעד רגעים מחייה, ולהפוך את התיעוד לפרויקט אמנותי. היא החלה בביקור במקומות שבהם הארט ביצעה את מעשי ההונאה שלה ובכתובות של דירות שבהן התגוררה בעבר, אבל לא הצליחה לאתר אותה. היא שכרה בלש פרטי, שגילה כי הארט נמצאת בכלא על שורה של עבירות, ובהן ההתחזות.

לובל הצליחה לצלם את הארט כשיצאה מהכלא ב־2013 ובמהלך היום שלאחר מכן, כשהיא מסתובבת בסן פרנסיסקו ומבצעת סידורים. כמה חודשים לאחר מכן לובל איתרה וצילמה את הארט בשנית, אבל מעולם לא התקיים ביניהן מפגש פנים אל פנים.

ג'סמין לובל. "יצרתי גרסה משלי לדמות שלה" צילום: תומי הרפז

"מובן שכעסתי עליה, אבל המניע שלי לא היה רצון לנקמה, כמו שזה תואר בכמה מכלי התקשורת", אומרת לובל. "מה שדחף אותי היה בעיקר רצון לדעת מיהי האשה שגנבה את הזהות שלי, להכיר אותה, לדעת איך היא נראית, לנסות להבין מה גרם לה לעשות מה שעשתה. רציתי להבין טוב יותר את החוויה שעברתי, של גניבת הזהות, והיות שהיא זו שגרמה לה, חשבתי שיהיה נכון לחפש את הפתרון אצלה".

את התוצאה של אותם מעקבים לובל לא צפתה. "גדלתי בסביבה ענייה ואני מבינה שלפעמים אתה עושה דברים שאתה לא רוצה לעשות כדי לשרוד, אבל כשהכרתי אותה טוב יותר, הבנתי שזה לא המקרה", היא אומרת. "גיליתי שמדובר באשה שלא אכפת לה מאף אחד, לא מבן זוגה או מבעל הבית שלה. קיוויתי שהיא תתגלה כאדם נחמד, אבל זה לא קרה. היא אפילו לא טרחה להגות את השם שלי נכון כשהיא השתמשה בו לתרמיות שלה".

עבודה מתוך התערוכה של לובל צילום: תומי הרפז

חזרה לשליטה

התערוכה של לובל כוללת 20 פריטים, ובהם צילומים של הארט ברגע השחרור מהכלא, תיעוד שלה יוצאת מחנות ומישירה מבט אל המצלמה מבלי לדעת, תמונה שלה מטווח קרוב בחנות בגדים, ותיעוד שלה מעשנת סיגריה בחלון דירתה - צילום מעניין שבו אפשר לראות רק את ידה על אדן החלון. לצד התמונות אפשר למצוא תיעוד של המעקב עצמו וצילומים של המסמכים שנגנבו, טביעות האצבעות של הארט כפי שנמסרו למשטרה וצילום התקריב שלה מהמעצר. כל אלה ייכללו גם בספר צילומים שעתיד לצאת בקרוב (20 דולר, הזמנה מוקדמת ב־jessamynlovell.com).

"הידיעה שצילמתי אותה בלי שהיא ראתה אותי החזירה לי מעט מתחושת השליטה שאיבדתי", אומרת לובל. "אני לא חושבת שהיא ראתה אותי, אבל פעם או פעמיים היא התנהגה כאילו היא מרגישה שעוקבים אחריה ומיהרה להיעלם".

ג'סמין לובל בתערוכה. "רציתי להבין יותר טוב את החוויה שעברתי" צילום: תומי הרפז

קשורות בגוגל

בתערוכה יש פריט אחד יוצא דופן: מכתב שלובל כתבה להארט. "הצגתי אותו למקרה שהיא תגיע לתערוכה, ובמקביל גם שלחתי אותו אליה דרך קצין המבחן שלה. עד כה לא קיבלתי שום תגובה. אני קצת מאוכזבת, אבל זה לא שאני יושבת ומחכה לטלפון", היא אומרת.

"אחרי הפרויקט אני חושבת שאני מכירה אותה יותר, באופן שטחי אמנם. אני מרגישה שהצלחתי לבנות נרטיב משלי לסיפור, ליצור את הגרסה שלי לדמות שלה. היא השיגה מה שהיא רצתה ממני, ואני לקחתי בתגובה לכך משהו ממנה, ועכשיו שתינו קשורות לתמיד, לפחות בגוגל - כל מי שיחפש אחת מאיתנו ימצא גם את השנייה".