"הדור שלנו יותר מחובר לילדים, לפעמים אפילו יותר מדי"

"ילדים תמיד היו חומר גלם שצריך ללוש אותו ולעצב ולהתפלל שייצא ממנו משהו טוב", כותב אלדר גלאור בספרו "מדריך לגידול ילד" (בהוצאת אפיק ספרות ישראלית), "אבל עקב שינויים מבניים במודל ההעסקה ובחלוקת הנטל בין הגבר לאשה, ריבוי של תיאוריות חינוכיות ובעיקר תשומת לב מוגזמת, גידולם הפך להיות בשנים האחרונות עסק מורכב למדי". פסקה זו היא בין היחידות שבהן פונה גלאור ישירות לקוראים וחולק עמם את השקפתו על גידול ילדים. שאר הספר, למרות שמו, הוא הכל חוץ ממדריך - מדובר ברומן ביכורים.

אבא ובן

בפרוזה הדוקומנטרית שלו מתמקד גלאור (46) במערכת יחסים בין אב ובנו - אמיל בן ה־5 - שאמו נעדרת הרבה מהבית לטובת עבודה. המשפחה חיה ביישוב הגלילי כליל, שם מתגורר גלאור כעשור עם אשתו וילדיו. "האבות שלנו בקושי הכירו אותנו", הוא אומר. "לעומתם, האבות היום מעורבים מאוד. הם הפכו לסוג של אמהות. לכן החלטתי לעסוק באבהות החדשה הזאת, לבודד את הדמויות של האבא והבן ולראות מה קורה ביניהם".

אמיל נכתב בכוונה כילד יוצא דופן?

"כן, הוא ילד חכם, רגיש ובעל אבחנות עמוקות; ילד שכל אבא היה מאחל לעצמו. השם שלו מתכתב עם אמיל של ז'אן־ז'אק רוסו (רומן החניכה הראשון), ויש לו הרבה ממאפייניו של אמיל של רוסו. הוא על סף הגאונות".

וכדי להדגיש את זה היית צריך להוציא את האמא מהמשוואה?

"התרחיש האופטימלי לילדים הוא אמא ואבא שחיים יחד. בחרתי להרחיק את האמא כדי לייצר את האינטימיות הזאת בין האב והבן, את התחושה שהם צריכים לשרוד כצמד".

אלדר גלאור. "יש בספר משפחה עם שתי אמהות שלאחת מהן קוראים 'אבא'" צילום: גיל נחושתן

חלק מההישרדות היא גם הודות למקום שהם חיים בו?

"בכליל הכל ירוק ויש המון ילדים מסביב, אז אף אחד לא מתאר לעצמו כמה קשה לגור פה. במקום ללחוץ על כפתור כדי לחמם את הבית, למשל, צריך לחטוב עצים ולהדליק אותם".

אז למה אתם שם? מדובר בהקרבה?

"אנחנו פה בעיקר כי זה טוב לילדים ואני לא מרגיש שזה ויתור או הקרבה. אני נווד במהותי. לפני שנה, למשל, לקחנו חופש ועברנו לגור עם הילדים ביפו למשך שנה. נהנינו אבל גם חיכינו לחזור הביתה".

“מדריך לגידול ילד”. מציג אבהות חדשה צילום: גיל נחושתן

להתערב או לשחרר

אחד הנושאים העיקריים שעולים בספר הוא התאמתו של אמיל למסגרת חינוכית. הוא מזגזג בין מוסדות מערכת החינוך לבית ספר אלטרנטיבי, וכל אחד מהם משפיע באופן שונה עליו וגם על הוריו. "הספר עוסק בהפיכתה של ההורות החדשה לחטטנות יתר בחיי הילדים לפעמים. הורה שהילד שלו לומד בבית ספר רגיל מכין לו סנדוויץ' ומשגר אותו. בבית ספר אלטרנטיבי יש מעורבות גדולה בהרבה של ההורים. יכול להיות שהילד צריך גם את המקום שבו לא יסתכלו עליו כל הזמן".

זו דילמה שנתקלת בה גם בחיים האישיים שלך? למה זה קורה?

"בהתחלה חשבתי שזה כך רק בכליל, אבל אחרי שנה ביפו הבנתי שדילמות של הורים הן אותו הדבר בכל מקום. זה קורה כי הורים היום שואלים יותר שאלות מבעבר. בדור של ההורים שלנו הפער ביניהם לבין הילדים היה משמעותי ומצב נתון. הדור שלנו כבר הרבה יותר מחובר לילדים, לפעמים אפילו יותר מדי".

ויש לשאלות האלה תשובות?

"אני מציג את הבעיה, לא מספק פתרונות. מלבד הסיפור המרכזי יש בספר מודלים של הורות - משפחה עם שתי אמהות שלאחת מהן קוראים 'אבא', או הורות שבטית שמבטלת לגמרי את המונחים 'אבא' ו'אמא'. לא יודע אם זה טוב או לא, זה קיים. הפוסט־מודרניזם מקבל את הביטוי הכי חזק ברעיון המשפחה שמתפרקת לכל מיני צורות חדשות.

"עניין נוסף הוא שהורות רק הופכת לדבר יותר ויותר מסובך עם הזמן. הגישה המסורתית על גידול ילדים גורסת שאנחנו כהורים רק צריכים לאפשר להם לעוף. אני חושב שצריך לשמור על איזון - לאפשר להם לעוף אבל לא גבוה מדי".