חוקר הקולנוע הצרפתי ז'רום בירון מחפש קצת אקשן

על קולנוע מדברים בנחת, בדרך כלל כשיש יין על השולחן, והזמן יכול להזדחל לו עד אין קץ. ז'רום בירון הוא חוקר קולנוע שמתגורר בנאנט שבצרפת, שם הוא מנהל את פסטיבל "שלוש היבשות", מפסטיבלי הקולנוע החשובים והמעניינים באירופה. בשבוע שעבר הוא הגיע לבית הספר לאמנויות הקול והמסך של מכללת ספיר, כדי לדבר קולנוע עם סטודנטים רעבים.

אני פוגש אותו בשעת ערב מוקדמת למדי, אבל הוא נראה תשוש. לבד מלשוחח במשך שעות עם סטודנטים באנגלית הוא נאלץ לעבור בידוק בן שש שעות בשדה התעופה. כל מה שהוא זוכר מהתחקיר הארוך זה את החוקרת חוזרת ואומרת לו "גם אני לא נהנית מזה".

"מיאמי וייס". מבחן ריסוק

לישראל הוא בא כדי לדבר על מצב הקולנוע בימינו. הוא רוצה לדבר על השינוי שהמדיום הזה עובר, כיום כשהוא נעשה לראשונה בידי דור שגדל עם מצלמה ביד. "יש עם זה בעיות", הוא אומר. "מרוב 'טבעיות' קיימת סכנה שהיוצרים יהפכו למכשיר בידי הטכנולוגיה".

ז'רום בירון. "קולנוע נוטה להיות שמאלני כי אמנות היא תמיד במה להתנגדות"צילום: עמית שעל

אבל בפועל במאים בני 70 פלוס שולטים בענף. 

"כי הם לא צריכים להוכיח שום דבר, יש להם תשוקה והם עושים. הקולנוע העכשווי הוא משעמם. כולם קודם כל מגדירים עצמם כ'יוצרים' ואז מנסים לעשות סרטים שהם אופוזיציה לשוברי הקופות, כאלה שאומרים 'אני כל כך חכם'. הסרטים האלה מלאכותיים, כי כמעט הכל כבר נעשה".

להתאים לקצב הזמן

בירון רוצה שנחזור וניזכר לרגע בבמאי הסובייטי ז'יגה ורטוב ובסרטו "האיש עם המצלמה". השנה היא 1929, וורטוב, רוסי נמרץ וגאוני, מאמין שהקולנוע והמהפכה יעזרו לייסד לא רק חברה חדשה, אלא גם יחסים חדשים בין אמנות ואדם. הוא ניסה לעשות קולנוע בלי שחקנים, תסריט או תכנון מוקדם, שבו רק העריכה יוצרת משמעות. התוצאה היתה סרט אבסטרקטי, חדשני וניסיוני.

משם מותח בירון קו ישר ל"מיאמי וייס", סרטו של מייקל מאן מ־2006 בכיכובם של קולין פארל וג'יימי פוקס. לטענתו, דווקא הסרט הזה הוא המשך ישיר של ורטוב. "מייקל מאן מנסה להאיץ את הקצב בתוך עולם קולנועי שמפגר אחרי המציאות", הוא מסביר. "אתה צריך למצוא קצב שיתאים לזמן שלנו, ובגלל זה כיום סרטי אקשן הם האפשרות הטובה ביותר. מה הקשר שלהם למציאות? הם הרי רק מבחני ריסוק למכוניות, לא יותר. אין עלילה ואין ממש שחקנים - בדיוק כמו בחזון של ורטוב, הסרט הופך אבסטרקטי. בשני הסרטים יש כל הזמן תנועה בפריים - אם אין תנועה אתה מת".

אנג'י דיקנסון ואני

כשהוא נשאל על הקולנוע הישראלי בירון אומר ש"הקהל שרוצה לראות קולנוע ישראלי גדל בעשור האחרון. יש דור שלם של יוצרים צעירים שמתמודדים עם מציאות מורכבת". בירון מזדקף בכיסא. "כשאני אומר 'מציאות מורכבת' אני לא מתכוון לסכסוך דווקא, אלא יותר לחברה הישראלית. זו חברה עם הרבה היסטוריה, סתירות פנימיות, בעיות זהות ובעיות חברתיות. ויש פה הרבה כישרון".

"קולנוע נוטה להיות שמאלני כי אמנות היא תמיד במה להתנגדות אינטלקטואלית וביקורת, כך זה היה תמיד ואין סיבה שזה ישתנה כאן ועכשיו".

מתי התאהבת בקולנוע?

"כשהייתי בן 10 ראיתי את 'ריו בראבו' של הווארד הוקס (מערבון מ־1959 - א"ל). החוויה האירוטית הראשונה שלי היתה עם אנג'י דיקינסון", הוא צוחק.