• תפריט
פנאי

ווסט אנד פינת שאול המלך

העיבוד החדש ל"שיער" הוא שואו שכל במה בינלאומית היתה שמחה לאמץ. את הילדים עדיף להשאיר בבית

מאיה נחום שחל 08:4325.01.15

הקאמרי מעלה את המחזמר מאת ג'רום ראגני וג'יימס ראדו למוזיקה של גאלט מק'דרמוט, בתרגום אהוד מנור ובימויו של משה קפטן. עם עוז זהבי, דן שפירא, אופיר צמח, עידו רוזנברג, מירב פלדמן, חן אמסלם, מיי פיינגולד, עודד לאופולד ועוד רבים.

 

העלילה: חבורת צעירים ססגונית ופרועה בהנהגתו של ג'ורג' ברגר דוגלת בשלום, חופש, אהבה ואנטי־ממסדיות ("הלוואי שכל אם ואב ילכו הביתה ויגידו לילדים: תהיו חופשיים, תעשו מה שאתם רוצים, כל עוד אינכם פוגעים ומכאיבים לאיש"). הם שרים, רוקדים, מתמסטלים, מתאהבים ומנסים ב־48 השעות שנותרו להם למנוע מידידם החדש קלוד להתגייס לצבא ("אתה לא רוצה לקחת על מצפונך שהבחור הזה יחזור הביתה בארון בלי שהוא ידע מה זאת אהבה").

 

דבר המבקרת: ב־2009 צפיתי בהפקה המחודשת של "שיער" בברודוויי, שהיתה חיוורת ומשעממת כל כך שאפילו השירים הנפלאים לא הצליחו להציל אותה. עכשיו, סוף סוף, הגיע התיקון.

 

משה קפטן, המאסטרו של מחזות הזמר בארץ, יצר עם צוות היוצרים המוכשר שאיתו שואו תיאטרלי מוזיקלי שכל במה בינלאומית היתה שמחה לאמץ. אף על פי שישנן סצנות או בחירות בימתיות שפחות אהבתי, הן בטלות בשישים בתוך ערב מהנה, מבדר, קצבי ומרגש.

 

עוז זהבי (שלישי משמאל) וצוות המחזמר "שיער". יש לו כריזמה שהופכת שחקן טוב לכוכב עוז זהבי (שלישי משמאל) וצוות המחזמר "שיער". יש לו כריזמה שהופכת שחקן טוב לכוכב צילום: ליאור נורדמן

 

מה שהפך את "שיער" לשלאגר אהוב כל כך במשך השנים הוא המוזיקה והשירים שלא נס ליחם. ג'וני גולדשטיין וטל בלכרוביץ' שמרו על הנכס היקר הזה בכישרון רב. העיבודים, החידושים והסאונד המורכב עושים כבוד לשירים האהובים. אביחי חכם ("גבירתי הנאווה") יצר כוריאוגרפיה יוצאת דופן — משימה לא פשוטה כשמדובר בצוות כה גדול, אך הוא עמד בה בהצלחה, והעולם התנועתי שלו משתלב בהרמוניה עם העולם המוזיקלי. את הזיית ה־LSD של קלוד ("הארי קרישנה"), למשל, ליווה קטע ריקוד נהדר בפני עצמו, שעם הנגיעות האלקטרוניות המוזיקליות יצר את אחד הרגעים המיוחדים של הערב.

 

התלבושות הצבעוניות והמגוונות של יובל כספין והתאורה הנפלאה של קרן גרנק השלימו את תמונת הבמה המרהיבה של ערן עצמון, שברא על במה אחת רחוב, פארק, גדת נהר, בית מגורים, בית כלא ובסיס צבאי.

 

עוד בטרם עלה המסך, האוברטורה (קולאז' תזמורתי של השירים) היתה חזקה ומצמררת, כשהיא מלווה קטעי וידיאו מלחמתיים שהוקרנו על מסכי הטלוויזיה המקיפים את הבמה.

 

על הבמה עבד והזיע במשך שעתיים צוות מסור ומצוין ברובו של שחקנים ורקדנים. שמחתי לגלות שחקן נפלא כמו אופיר צמח (ששיחק את האד), שקיבל הזדמנות לעבור לקדמת הבמה, ולצפות שוב בכישרונו הבלתי נלאה של עידו רוזנברג (ווף) הנהדר ומלא ההומור. אין מתאים מדן שפירא לגלם את קלוד, לאופולד מצוין בשלושת התפקידים שהוא מגלם, פלדמן חיננית ומקסימה כג'יני ואמסלם חביבה כשילה. לפיינגולד יש נוכחות בימתית מרשימה, במיוחד עם הפיאה, אבל השירה שלה היתה צעקנית לפרקים.

 

מי שמנהיג את החבורה במציאות ובבדיון הוא זהבי, הברגר האולטימטיבי: יש לו את ה"בייגלה" מעל הראש ואת הכריזמה שהופכת שחקן טוב לכוכב. הוא שר, רוקד, משחק, מצחיק ומרגש.

 

אפילו העירום (שאינו פרונטלי) הוא רק טיפה בים שהוא ההפקה המושקעת הזאת. עם זאת, התשובה לשאלה אם זהו מחזמר לכל המשפחה תלויה במידת הפתיחות שלכם כהורים - אני עם ילדיי הייתי מחכה עד אמצע שנות העשרה.

 

שורה תחתונה: לכו לראות מיוזיקל במיטבו.

בטל שלח
    לכל התגובות