קם מאפר

עשור לאחר שבשיא הצלחתו מכר את מותג האופנה הנושא את שמו כדי להקדיש עצמו לאמנות, בשבוע שעבר נפתחה תערוכת הסולו הגלריסטית הראשונה של הלמוט לאנג בניו יורק. בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" שנערך לרגל פתיחת התערוכה אמר לאנג כי הוא לא אוהב לזרוק דברים, אבל "יש לי היכולת לסיים פרקים בחיי".

אף שב־2005 מעצב־העל האוסטרי אכן סגר את דלת עולם האופנה מאחוריו, בעבודות המוצגות בתערוכה יש לאותו עולם חלק נכבד: על קירות גלריית Sperone Westwater שבסוהו שעונים אובייקטים גליליים שבמבט מרחוק דומים לגזעי עצים, אך כשמתקרבים נחשפים החומרים שמהם הם עשויים - בדים, תוויות, רוכסנים וכפתורים.

מתוך התערוכה של הלמוט לאנג בניו יורק

ב־2010 כילתה שריפה את החלל שבו אחסן לאנג את ארכיון האופנה שלו. את 6,000–8,000 הפריטים ששרדו את השריפה לקח לאנג וגרס במגרסה תעשייתיית, "ללא היררכיה" כדבריו. כך נוצר מעין קונפטי של בדים וחלקי בגדים, ששימש חומר הגלם לעבודותיו. לאנג ערבב את תערובת הקונפטי עם שרף ופיגמנטים בצבעים שונים ויצק אותה לתוך תבניות, עד ליצירת אותם צילינדרים ארוכים.

לאנג נולד בווינה ב־1956. לאחר גירושי הוריו העביר את שנות ילדותו לצד סבו וסבתו באלפים האוסטריים. בשל היעדר גירויים כגון טלוויזיה במקום, החל כדבריו להעסיק את עצמו ב"ליצור דברים". כמו עם אמנותו, גם לעולם האופנה הוא נכנס כאוטודידקט, עובדה שנתפסת בעיניו כ"נכס". בגיל 21, לאחר שחברים הביעו עניין בבגדים שיצר לעצמו, לאנג הקים סטודיו לעיצוב אופנה, וב־1986 ייסד את המותג "הלמוט לאנג", שהפך לאחת מאבני היסוד של המינימליזם האפל וחמור הסבר של שנות התשעים.

בראיון הוסיף לאנג כי בכל שנות קיומו של המותג הקפיד להיות מעורב בסצנת האמנות של וינה והתנסה בכמה פרויקטים אמנותיים. את "היכולת לא לפחד" למד, לדבריו, ממי שהיתה חברתו הקרובה, האמנית לואיז בורז'ואה.

ב־1999 מכר לאנג 51% מהמותג לפראדה, וב־2004 מכר את היתרה ועבר להתגורר בניו יורק, שם הוא חי ויוצר.