"אנחנו חוצים את הגבול בין אמנות לבידור ובחזרה"

מופע מקורי חדש של מתן פורת (פסנתר), רואי אמוץ (חליל) ועירא גבעול (צ'לו), שנקרא 64 things show, דוחף את פורמט הקונצרט הקלאסי כמה צעדים קדימה. כשמו המופע מורכב מ־64 דברים: יצירות קלאסיות, קטעי משחק, משחקי תפקידים בשילוב הקהל, וידיאו־ארט ועוד. ואולם, לא בכך תמה הייחודיות של המופע - הטריו מאפשר לקהל להרכיב את המופע, כך שלמעשה נוצר מופע חדש בכל פעם.

ככה זה עובד: חלקו העיקרי של הקהל בעיצוב המופע מתרחש עוד לפני תחילתו באמצעות הגרלה שנערכת במעמד רכישת הכרטיסים. "בחרנו רשימה של 64 דברים שאנחנו אוהבים - מקטע מוזיקלי, דרך וידיאו־ארט ועד סיבוב שתייה על חשבון הבית", מסביר גבעול, "מתוך רשימה זו הקהל מגריל מה נעשה באותו ערב ומה לא. יש אינספור אפשרויות. במופע הקהל מתבקש להגיב לפי איך שהוא מרגיש, כך שהתגובות שלו יכולות להשפיע על אופן קיום המופע כמו גם על הסדר".

המופע יתקיים לראשונה היום בסטודיו התיבה ביפו (20:30, שד' ירושלים 19, 40–60 שקל) ובמוצ"ש בבית הכט בחיפה (20:30, שד' הנשיא 142, 60–45 שקל).

מימין: רואי אמוץ, עירא גבעול ומתן פורת. "המוזיקה עצמה לא מקבלת תוכן חדש. המדיום חדש"צילום: עילאי מלצר

אייל גולן והביטלס

הרעיון למופע עלה, לדברי גבעול, מיצירה של ג'ון קייג' שנקראת "64 דברים". "זה אחד מקטעי התיאטרון שלו", הוא אומר, "לקחנו את הרעיון שלו, שאמור לארוך חמש דקות, וניפחנו אותו למופע שלם. הבנו שבקונצרט קלאסי יש משהו שלא כל כך קשור לתקופה שלנו. זה מין אירוע אנכרוניסטי שכללי הטקס שלו מאוד מוגדרים ומוגבלים".

המאזין בעצם רגיל היום להיות אינטראקטיבי, לשחק עם אפליקציות ולהיות בשליטה. ככה אתם מתמודדים עם זה?

"כן. יש בזה משהו. תראה, אנחנו הולכים בהפוך על הפוך. הקהל חושב שיש לו שליטה אבל אנחנו מאמינים ברנדומליות מוחלטת. זה רנדומלי לחלוטין, לקהל אין שליטה, חוץ מהעובדה שהוא שולף מהכובע פתק רנדומלי. השליטה שכן יש לקהל היא על איך שההופעה נראית. זה גם משהו שהתחלנו - שבירת החיץ בינו לבין הבמה. פתחנו בפניו אפשרות גדולה יותר מהבחירה אם למחוא כפיים או לא. אנשים כבר עלו לבמה והשתתפו בעצמם, אנחנו מבצעים קטעים שמעודדים את זה. חלק מהדברים אינטראקטיביים".

ניסיתם להציג תוכן חדש בעולם שבו תעשיית המוזיקה בעצם גוססת?

"המוזיקה עצמה לא מקבלת תוכן חדש, המדיום חדש. המוזיקה היא נפלאה. אנחנו גם לא מנגנים רק מוזיקה קלאסית בהופעה, אלא משלבים הרבה מאוד דברים - יש גם אייל גולן, רדיוהד וביטלס. בעצם אנחנו לא יודעים מה אנחנו הולכים לנגן בערב נתון. זה נקבע בהגרלה".

"כשאתה הולך להופעת רוק אתה בעצם לא יודע מה אתה הולך לשמוע. אתה יודע שאולי יהיה שיר מפורסם של אותה הלהקה ושיהיו שירים חדשים, אבל לא את סדר הדברים המדויק. אתה הולך לשמוע את האמן ולא את המלחין שמת לפני 300 שנה. בקונצרט קלאסי הכל ידוע מראש עד הפרט האחרון".

לא גימיק

לחברי הטריו, שמתגוררים כולם בגרמניה, יש רקע קודם במשחקי תפקידים מוזיקליים, דוגמת קוברה של ג'ון זורן (משחק מבוסס אלתור מוזיקלי שנפוץ בין נגני אוונגרד - ש"ל), והם משלבים אותו במופע.

כמבקר מוזיקה אני מנסה לשים את האצבע על הגבול שבין אמנות לבידור. איפה היית ממקם את "64 דברים"?

"אנחנו חוצים את הגבול וחוזרים וחוצים. הדבר היפה הוא שזה יכול להישמע כמו גימיק, אבל זה לא. הרעיון שלנו הוא שכל הופעה כזאת היא יצירת אמנות בפני עצמה, כל הדברים שנבחרים מנוגנים כמקשה אחת. אין הפסקות והקטעים גולשים זה לתוך זה.

"אנחנו די תלויים ביד הגורל, כי יש הרבה קטעים שהם כמעט סטנד־אפ אפילו. לפעמים יוצאות הופעות מצחיקות מאוד, לפעמים רציניות מאוד. בכל פעם יוצא אחרת".