עדי סלנט: "אני ליד אוהד, בנוסף"

"יש חיבור טוב מאוד ביני לבין אוהד", אומרת עדי סלנט, המנהלת האמנותית השותפה לאוהד נהרין בלהקת המחול בת שבע. "תמיד הרגשתי את הכבוד שלו למי שאני ולמה שאני מביאה. אני מרגישה שהוא סומך עליי".

סלנט (39) סוגרת שנתיים בתפקיד, ולא התראיינה עד כה. על מקומה בלהקה שכה מזוהה עם נהרין היא אומרת בחיוך גדול: "אני ליד אוהד, בנוסף. בת שבע היא לחלוטין אוהד. אין לי חלומות, ואני יודעת בדיוק את מקומי. רקדתי פה שבע שנים, ואני מכירה את המקום והדינמיקה. אוהד ואני מנהלים את המקום הזה בעזרת כולם. יש כל כך הרבה תפקידים לצדו, והם חלק חשוב בפאזל. טוב שיש מישהו שאוהד יכול להתייעץ איתו ומוריד ממנו קצת עומס".

מה תפקידך בפועל?

"אני כלבויניקית: עובדת עם הלהקה הצעירה והבוגרת, במשרד, עושה הכל - אם זה להיות בסטודיו כחלק מהצוות ולדאוג שהרמה של מה שרואים על הבמה תהיה הגבוהה ביותר, להביא את הרקדנים למיצוי ולגרות אותם להמשיך לחפש ולהעמיק, או לתכנן את השנה מבחינה האמנותית, תקציבית ושיווקית".

במה את משלימה את אוהד?

"אנחנו נותנים זה לזה נקודות מבט נוספות. לפעמים אני עם הרגליים על הקרקע יותר ממנו. יש בינינו חיבור טוב".

Project Secus צילום: עמית שעל

פחות יצירות חדשות

אני פוגשת את סלנט כמה ימים לפני הבכורה של "Project Secus", מופע חדש שעולה הערב ומשלב ארבע יצירות של נהרין: "ג'ורג' וזלמן" (2006), "פארק" מתוך "משה" (1999), "בולרו" (2008) ו"Secus" מתוך "שלוש" (2005). "אף שהיצירות האלה הועלו בעבר, נוצר ערב חדש לחלוטין, מכיוון שמדובר ברקדנים אחרים עם אינטרפרטציה שונה ואנרגיות אחרות", אומרת סלנט.

בשנים האחרונות מעלה בת שבע פחות יצירות חדשות וחוזרת על עבודות מוכרות. זה בולט בעיקר באנסמבל - להקת הרקדנים הצעירים, שמגיעים לתוכנית הכשרה בת שנתיים וחלקם ממשיכים בסופה ללהקה הבוגרת. אך סלנט לא מסכימה עם הקביעה הזאת. "זה לא נכון. אוהד יוצר כל הזמן, ויש יצירה חדשה בכל שנה שנייה פחות או יותר. כבר בפברואר נתחיל לעבוד על יצירה חדשה ללהקה. זה נכון שהאנסמבל מקבל רפרטואר שהלהקה כבר הופיעה איתו, אבל הוא מאתגר ומקסים ואנחנו מעלים אותו מאפס, זה אותו תהליך כמו בכל עבודה חדשה. גם לאנסמבל יש מדי פעם פרמיירות, כמו יצירות של הכוריאוגרפים דניאל אגמי, חופש שכטר ושרון אייל, ויש גם כאלה של אוהד לפעמים".

אז בעבודות שמעלים מחדש נהרין לא מעורב? זה רק את ומנהלי החזרות?

"ודאי שהוא מעורב. הוא חזר מחו"ל בשבוע שעבר, ומאז הוא עובד עם הרקדנים בסטודיו. אוהד הוא הליטוש האחרון, ורק הוא יכול לעשות אותו, כי זו הרי עבודה שהוא יצר. מנהלי החזרות ואני מכינים את המופע עד כמה שניתן, נותנים לרקדנים הרבה מידע ומביאים אותם למפגש עם אוהד כשהדברים זורמים בקלות רבה יותר. בעיקרון אוהד יוצר עבודות חדשות ללהקה הבוגרת, הוא נמצא בסטודיו עם הרקדנים יותר מאשר עם האנסמבל. לכן הוא דואג שיהיה עם האנסמבל צוות טוב".

עדי סלנט צילום: עמית שעל

"לא יכולה לא לרקוד"

סלנט רקדה 12 שנה בלהקת בת דור וההמשך היה כמעט ברור מאליו - לאנסמבל בת שבע ומשם ללהקה הבוגרת. היא עזבה את הבמה בגיל צעיר יחסית, 24, ועברה לדנמרק עם בעלה ואב שלושת ילדיה יספר תירופ הנסן, גם הוא בוגר הלהקה. "אני מסתכלת על הרקדנים היום ורואה אותם חווים חוויות ואומרים משפטים שאני זוכרת מעצמי", היא אומרת.

מתגעגעת לבמה?

"זה חיידק. אני אוהבת לרקוד, אבל אני לא יודעת אם אני מתגעגעת לבמה. טוב לי איפה שאני. אחרי שנסיים את הפגישה שלנו אלבש טרנינג, אכנס לסטודיו, ארקוד עם הרקדנים ואלמד אותם. החיים שלי כל הזמן בתנועה. אני חייבת לזוז, לא יכולה בלי לרקוד".