הבוגר הנצחי: הבמאי מייק ניקולס

בני המחזור של הבמאי מייק ניקולס, האנשים שעזרו לו לבנות את הגשר שהעביר את הקולנוע האמריקאי מהמדבר של ג'ון וויין או הבר של האמפרי בוגארט, למחוזות המודרניזציה שבאה מאירופה, ממתינים לו במקום טוב יותר. בשנים האחרונות עזבו אותנו רוברט אלטמן, ג'ון שלזינגר וסידני לומט.

ניקולס, היה אחרון הנפילים, ראשון בין שווים בחבורה של מהגרים, שהגשימה את החלום האמריקאי בזמן שסיפרה לעולם על הצדדים האפלים שלו.

ניקולס - ששרד שלושה התקפי לב, ארבע נשים והתמכרויות שונות, אבל הפך לגיבור מדורי רכילות רק בשל האובססיה למגישי חדשות בכלל ובפרט לבת זוגו החמישית דיאן סוייר - נפטר ביום חמישי בגיל 83. למרות קריירה מרשימה שכללה עשרות סרטים ומאות הצגות, ניקולס ייזכר ככל הנראה בזכות החלטת ליהוק אחת שאפשרה לדור חדש של במאים וכוכבים לכבוש את העולם.

הלחצים שהופעלו על ניקולס לנטוש את הרעיון לשבץ את דסטין הופמן לתפקיד הראשי ב"הבוגר", הפכו בעצמם לתסריט. אף שבפרמונט סירבו להפיק את הסרט עם השחקן הנמוך בעל האף הגדול, ניקולס סירב לביים את הסרט בלעדיו והעניק לקולנוע את האנטי־גיבור המושלם, פורץ דרך ומהפכן.

כשבנג'מין בראדוק, בגילומו של הופמן, משחרר את קתרין רוס מתחת לחופה ונמלט איתה על האוטובוס, הכביש שנותר מאחוריהם הוא הקולנוע הישן, השמרני והמזויף. העתיד, כנבואתו של ניקולס, יהיה אולי קר ומחוספס, אבל לפחות הוא יהיה עטוף בריאליזם, יצליח לגעת בך במקומות הכואבים ולספר לך משהו על עצמך.

דסטין הופמן ב"הבוגר". האנטי-גיבור המושלם צילום: איי פי

ניקולס לעולם לא הצליח לשחזר את השיא הזה, והוא גם לא הצטרך. בעשרות השנים הבאות הוא ביים כמה סרטים טובים (כמו "סילקווד" עם מריל סטריפ), וגם כמה נפילות (כמו "נערה עובדת"). אבל זה לא הטריד אותו, כי האיש ששינה את הקולנוע אהב יותר מכל לביים בתיאטרון.