בשבחי הגלובליזציה

אמנות היא באמת תחום חוצה גבולות - כדי לעסוק בה אין צורך בהיצמדות למקום מסוים או בידיעת שפה כלשהי. מספר האופציות שפתוחות בפני אמנים להשתתף בפרויקטים, תערוכות ותחרויות בחו"ל הוא עצום, אבל הבעיה העיקרית היא שהרוב לא מודעים אליהן, מאחר שהם אינם נחשפים לקולות הקוראים שמתפרסמים בעולם. "קול קורא", למי שאינו בקיא בז'רגון, הוא פרסום הקורא לאנשים רלבנטיים להגיש את מועמדותם לפרויקט כלשהו, דרך מקובלת לאיתור מועמדים פוטנציאליים לפרויקטים שונים בעולם האמנות.

"לאמנים ישראלים קשה מאוד להיחשף לכמות גדולה של קולות קוראים מהעולם", אומרת שמרית גולן, שעומדת מאחורי אתר "הקול קורא" (hacallkore.com). "הם לרוב בכלל לא מודעים לפוטנציאל שיש לעבודה שלהם לקבל פידבק, הערכה ופרסים. המיזם נולד מתוך הצורך לממש את הפוטנציאל הזה".

היזמית שמרית גולן. אני שמחה שהאתר הוא מקום לא המוני ולא פרוץצילום: נמרוד גליקמן

באתר נמצאות בכל רגע נתון עשרות הצעות להשתתפות בפרויקטים אמנותיים בארץ ובעיקר בעולם. הוא נחלק לפי תחומים - אמנות ועיצוב, אמנויות הבמה, קולנוע ווידיאו ו"כל השאר" (מוזיקה, מחקר, כתיבה ועוד) - ואפשר למצוא בו מגוון מסקרן ומפתיע של הצעות, כמו אצירת תערוכה בגלריה באוסלו, השתתפות בפסטיבל ניו מדיה באונטריו או בתוכנית שהות למלחינים בדרום צרפת, או לקחת חלק בפרויקט אופנה של "ווג" האיטלקי. הקריאות מופיעות בצורה מסודרת ונגישה מאוד, ובכל אחת מצוין אם מדובר בתחרות, מענק, פרויקט, תצוגה או לימודים, ובצדה מופיע הדדליין להגשת המועמדות והלינק לאתר הרלבנטי.

את האתר הקימה גולן עם בן זוגה עומר כהן לפני כארבע שנים. "אני באה מתחום המחול והכוריאוגרפיה ועסקתי גם בווידיאו ומדיה, ועומר מגיע מתחום הפרסום והמדיה", היא מספרת. הכניסה לאתר היא בתשלום של 15–20 שקל לחודש, תלוי באורך המינוי.

איך את מצליחה להגיע לכמות גדולה כזאת של קולות קוראים?

"בעיקר באמצעות כיתות רגליים אינטרנטי. אני עוסקת בנושא הזה כבר שנים, אז אני כבר יודעת איפה לחפש. מעבר לזה יש כבר מקומות שמכירים אותנו ושולחים אלינו".

למה צריך לרכוש מינוי בשביל להגיע אל הקריאות?

"בשנה הראשונה עבדנו בחינם וקרענו את התחת, אבל הרגשנו צורך לעשות את זה לטובת הקהל. חיפשנו גופים שיתמכו במיזם כדי להשאיר אותו חינמי ולא מצאנו. לכן כדי להמשיך לפעול החלטנו על תשלום מינימלי".

ואיך מגיעים אליכם מנויים?

"אני שמחה לומר שעד היום זה די עבר והתגלגל מפה לאוזן, לא פרסמנו את האתר ולא עשינו לו יחסי ציבור. באיזשהו מקום אני שמחה שהאתר הוא מקום לא המוני ולא פרוץ, כדי שיישאר ספציפי לקהל שעבורו הוא רלבנטי. אמנים באמת רעבים לדברים האלה".