להיות גם ג'ון מלקוביץ'

באחת הסצנות הבלתי נשכחות בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'" של ספייק ג'ונז וצ'ארלי קאופמן מוצא עצמו השחקן ג'ון מלקוביץ' בתוך יקום מקביל ומטריד מאוד, שבו כל הדמויות נושאות את ראשו הקירח, והמילים היחידות שהן הוגות הן "מלקוביץ', מלקוביץ', מלקוביץ'". תערוכה חדשה של הצלם האמריקאי סנדרו מילר, שתיפתח בנובמבר בגלריה קתרין אדלמן בשיקגו, דוחפת את הרעיון הזה עד לקצה: מלקוביץ' מככב בסדרת צילומים שמשחזרים עבודות מפורסמות של המאסטרים הגדולים בתחום, כמו צילום ג'ון לנון ויוקו אונו של אנני ליבוביץ' או הדיוקן העצמי של אנדי וורהול. חלק מהעבודות בתערוכה, שתוצג במהלך 2015 גם בניו יורק, לוס אנג'לס, דאלאס, איטליה ופריז, עלו בשבוע האחרון באתר הגלריה והפכו מיד לסנסציית רשת ויראלית.

"יש לג'ון ראש פתוח, הוא נטול פחדים לחלוטין ומוכן ללכת למקומות שמרבית השחקנים בקליבר שלו יימנעו מהם", אומר מילר בראיון ל"כלכליסט". לפני שנה וחצי, הוא מספר, טס לפגוש את מלקוביץ' בפריז כשבידיו 30 יצירות של 28 ענקי צילום ורעיון. "אחרי שני בקבוקי יין הוא התאהב ברעיון והסכים. בחרתי בו כי ידעתי שהוא השחקן היחיד שיוכל להפוך לכל דמות בסדרה. לא רציתי שזה יהפוך לפרודיה, כי מבחינתי זו מחווה לאמנים שהפכו אותי למי שאני. ידעתי שג'ון יביא את מה שנדרש".

"התחלתי לעבוד עם מלקוביץ' לפני יותר מ־17 שנה, כשהיה שחקן תיאטרון באנסמבל זאב הערבות. נפגשנו בסשן צילומים שבמהלכו הפכנו לחברים ולשותפים ליצירה, ומאז יצרנו יחד 120 פורטרטים. האמת היא שג'ון אף פעם לא סירב לרעיון שהצעתי לו. מבחינתי הוא קנבס נקי שמחכה למכחול שלי".

מתאומה לתאומה

מילר החל את הקריירה שלו כצלם פורטרטים בהיותו בן 16, וב־30 השנים האחרונות בנה לעצמו שם בזכות עבודות אמנותיות לצד קמפיינים מסחריים עבור חברות כמו אמריקן אקספרס וקוקה־קולה. ב־2001 הוא נבחר לעשות סדרה היסטורית של צילומי אתלטים קובנים - שיתוף הפעולה התרבותי הראשון בין ארצות הברית לקובה מאז ניתוק היחסים. במהלך השנים התפרסמו עבודותיו במגזינים כמו "הניו יורקר", "GQ", "אסקווייר" ו"טיים".

"רבים כבר שאלו מהו הצילום האהוב עליי בסדרה, אבל האמת היא שאני מאוהב בכל אחד מהם, וכולם זכו במהלך היצירה לכל קמצוץ של אנרגיה, תשוקה ואהבה שהיה בי", אומר מילר, "עם זאת, יש לי יחס מיוחד כלפי 'התאומות' של דיאן ארבוס מ־1967. ארבוס תפסה את הבעות הפנים של השתיים, האחת בפליאה ופחד והשנייה במצב רוח ידידותי ונלהב. ג'ון הצליח להיכנס לנעליים של כל אחת מהן, וזו היתה חוויה מדהימה לצפות בדרך שבה הוא משתנה במהירות מתאומה אחת לשנייה".

להגיד תודה

על חלקו בפרויקט עתיד מלקוביץ' לספר בראיון למגזין הצרפתי "7 פוסט" ול"ליברסיון" שיתפרסם באוקטובר. "הוא היה מעורב מאוד בסטיילינג של הדמויות", מספר מילר, "היה חשוב לו שזה ייצא מושלם".

בעקבות התערוכה מילר רוצה שאנשים יבחנו מחדש את הצילומים ויחושו את העוצמה והיכולת של דיוקן בודד לספר סיפור שלם. "הם הפכו לאיקוניים מכיוון שהם יוצרים תחושות, מחשבות או רגשות שאי אפשר לשכוח", הוא אומר. "בעבורי הם בגדר חוויות משנות חיים ומעוררות השראה. התערוכה היא הדרך שלי להגיד תודה לאנשים שיצרו אותם".