שנת החתול ההיפסטר
"Puss Puss" הוא מגזין בריטי חדש שמשלב בין תרבות - לחתולים. "הם מחברים בין אנשים", מספרת המייסדת, ומסבירה איך בזכותם השיגה ראיון עם איי ווייוויי
מריה ג'ודינה־רובינסון צוחקת בהסכמה כשאני מספר לה שמצאתי את הדירה המדהימה שאני מתגורר בה עכשיו בברלין בזכות החתולה סניץ', שנזקקה למישהו שישגיח עליה בזמן שבעליה בטיול. "זה מדהים איך חתולים מחברים בין אנשים", היא אומרת בראיון טלפוני מלונדון ל"כלכליסט".
הפרויקט החדש של ג'ודינה־רובינסון, מגזין "Puss Puss" הבריטי שהגיליון הראשון שלו יצא לאור באוגוסט, עושה בדיוק את זה - נעזר בחתולים כדי לחבר בין אנשים, ובין הקוראים למושאי הכתבות שבו. עיתוני תרבות יש בשפע, וגם מגזינים שעוסקים בחתולים הם לא דבר חדש, אבל "Puss Puss" הוא כנראה הראשון שמנסה לחבר בין חתולים לאמנות, אופנה, מוזיקה ופוליטיקה.
בגיליון הראשון של "Puss Puss" יש כתבה שמנסה לנתח את תופעת חתולי האינטרנט המפורסמים, ראיון עם יוצרי הסרט התיעודי "Cat Club Fancy" שמחטט מאחורי הקלעים של תעשיית החתולים הגזעיים, פרויקט צילומים של אושיות תרבות לונדוניות וחתוליהן, סקירה של השימוש בהדפסים מנומרים בעולם האופנה, תחקיר על הניסיונות להצלת הנמר הערפילי שבסכנת הכחדה, ועל השער - דיוקן של הדוגמנית אניה קונסטנטינובה, שמציגה למצלמה קעקוע של המילה "מיאו" על החלק הפנימי של השפה התחתונה שלה.
בחצר החתולים בבייג'ינג
גולת הכותרת העיתונאית והמפתיעה למדי, בהתחשב בעובדה שמדובר במגזין שזה עתה החל לפעול, היא ראיון עם כוכב־העל הסיני של עולם האמנות, איי ווייוויי, שמתחיל בשיחה על 30 החתולים שהוא מגדל ועובר לשאלות על המגבלות שמטיל עליו המשטר בארצו ועל הקשר בין אקטיביזם לאמנות.
"אני מסתובבת עם הרעיון הזה בבטן כבר כמה שנים. אני אוהבת גם מגזינים וגם חתולים, והחיבור בין השניים נראה לי מתבקש", אומרת ג'ודינה־רובינסון, מעצבת ילידת מוסקבה שחיה בבריטניה, והבעלים הגאה של ספוטניק, חתול מגזע רוסי כחול. "קראתי הרבה ראיונות עם איי ווייוויי וראיתי שהוא תמיד מזכיר את החתולים שלו וגם מעלה המון תמונות שלהם לאינסטגרם. לא יכולתי שלא לפנות אליו בהצעה להתראיין. כשקיבלנו תשובה חיובית הופתענו מאוד, וזה מה שהביא להחלטה הסופית להוציא את המגזין. פגשנו אותו בבייג'ינג, העיר היתה מכוסה כולה בערפיח. עד שהוא התפנה חיכינו בחצר עם החתולים. ההרגשה היתה סוריאליסטית מאוד, כמו חלום משונה".
"Puss Puss" נמכר בחנויות בבריטניה ומופץ בדואר למנויים ברחבי העולם, כולל ישראל. מחירו 10 ליש"ט, בתוספת משלוח. "יש לנו מנויים באירופה, אוסטרליה ויפן, ובימים אלה אני סוגרת עסקת הפצה בארה"ב, שם נמצאים 50% מהקוראים שהזמינו את המגזין באתר", היא אומרת. "בעקבות הגיליון הראשון פונים אליי צלמים, יחצנים, סטייליסטים וסוכנויות מדיה שמתעניינות ברכישת שטחי פרסום. בשביל מגזין עצמאי, ללא מנגנון יח"צ משומן, אני חושבת שאנחנו מצליחים יפה. אני עדיין לא בטוחה אם זה יחזיק את עצמו כלכלית, אבל זה משהו שאני עושה מתוך אהבה".
אין תחליף לנייר
הגיליון השני מתוכנן לצאת בפברואר, אבל ג'ודינה־רובינסון מעדיפה שלא לחשוף את נושאי הכתבות. "הדיבורים על מות הפרינט מוגזמים", היא עונה לשאלה למה להוציא מגזין מודפס. "לדעתי האינטרנט לא יכול להחליף את השילוב בין נייר משובח, צילומים באיכות גבוהה ותחושת ההתנתקות והקריאה הנינוחה".
חתולים הם תופעת הרשת הכי בולטת של השנים האחרונות, אני אומר לג'ודינה־רובינסון, בעצם ניסיתם ליצור פה מגזין מודפס לדור האינטרנט. "אם החתולים כבשו את האינטרנט, אין סיבה שהם לא יכבשו גם את העיתונות המודפסת", היא עונה, "ואנחנו רוצים להתחיל את המהפכה".
