ביקורת תערוכה: "אחרי הפרפרים", גלריה אלפרד

תערוכה משותפת לגידי סמילנסקי ורותם ריטוב. דבר המבקרת: העבודות של השניים אמנם שונות, אך הן משתלבות זו בזו די במדויק, כנראה בזכות העובדה שסמילנסקי וריטוב הם בני זוג שחולקים בית וסטודיו בדרום תל אביב.

סמילנסקי הוא צייר ויוצר קולנוע בוגר המדרשה בבית ברל, וריטוב היא אמנית רב־תחומית ואדריכלית בהכשרתה.

סמילנסקי מציג ציורים גדולים ובהם דמויות עירומות שכובות על בדים צרים וארוכים. חלק מהבדים תלויים על הקירות וחלקם מונחים על הרצפה, מה שמעניק לדמויות תחושה של מוות.

מיצב "נדידת המונרך" של רותם ריטוב. כנפי הפרפרים הם בעצם טנקים

ריטוב מציגה את המיצב "נדידת המונרך" - עבודות מרצועות דקיקות של עץ וקש, שמביניהן מבצבצים פרפרים צבעוניים. פרפרי המונרך נוהגים לנדוד בנחילים ביבשת אמריקה ולהתיישב לנוח בהמוניהם. במבט מקרוב על העבודות רואים כי כנפי הפרפרים הם בעצם טנקים קטנים, מה שכמובן מעניק פרשנות חדשה ליצורים, שהופכים מטבעיים וחופשיים למהונדסים ואלימים.

בתערוכתה הקודמת הציגה ריטוב עבודות מרצועות מסקינטייפ, והפעם הרצועות הן מחומר בעל נפח, כך שהיצירות זוכות בממד נוסף. הפרפרים הנחים של ריטוב לצד הדמויות השרועות של סמילנסקי יוצרים תחושה של רגע שקפא, של טבע חי שהפך לרגע לדומם, ואין לדעת אם יתעורר שוב לחיים (עד 3 באוקטובר, סמטת שלוש 5 תל אביב. הכניסה חופשית).

שורה תחתונה: שני גופי עבודות מעניינים בפני עצמם, והחיבור ביניהם מעניק להם משמעות נוספת.