מיקי גורביץ': "וניה היה בשבילנו מקלט"

"העבודה על 'הדוד וניה' היתה נדירה ונהדרת. לעבוד על צ'כוב זו פסגת הפסגות. יש אינסוף תגליות ורבדים, והשחקנים היו נהדרים", אומר מיקי גורביץ', מנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, על ההפקה של המחזה מאת אנטון צ'כוב שאותה ביים ותעלה בשבת. "עבדנו הרבה בתקופת המלחמה, והווניה הזה

"אל תצפו לזקנים וזקנות"

אף שגורביץ' נתפס כבמאי שנאמן לאמת האמנותית שלו, ומעז לגעת בחומרים שאחרים מתרחקים מהם, זו רק הפעם השנייה שהוא מביים צ'כוב (אחרי "גן הדובדבנים" לפני שנתיים). "בהתחלה לא הייתי בטוח שאנחנו יכולים לעשות צ'כוב, אבל התפתחנו. אף שחקן ב'דוד וניה' לא מתאים לדמות מבחינת גיל, ולכן אנחנו פותחים את ההצגה כך: 'הדוד וניה מאת אנטון צ'כוב בביצוע להקת החאן', כלומר — אל תצפו לראות זקנים וזקנות באמת".

איך זה שאתם לא עושים חנוך לוין?

"במצב היום תיאטרון כמו שלנו עושה את מה שהוא צריך לעשות. יש מספיק תיאטרונים שעושים חנוך לוין, ויש לי הערכה ואהבה מאוד גדולות אליו. מצד שני, מכיוון שאנחנו היחידים שמוכנים להתעסק עם נסים אלוני, אז יש לנו חובה לעשות את זה. אם לא היה נסים אלוני לא היה חנוך לוין, ואת זה חנוך אמר לי בעצמו".

בקרוב יתחיל גורביץ' את שנתו ה־13 בתפקידו, וקשה לו לחשוב על היום שיצטרך להיפרד מהחאן. "נורא קשה לי לעזוב. הייתי כבר צריך לעשות משהו אחר, אבל זה כמו משפחה. קשה לי לחשוב שאצטרך פתאום לעבוד עם שחקנים אחרים. תיאטרון החאן הוא לרוחי - הוא קטן ושפוי ועושה דברים שאנחנו באמת רוצים לעשות, לא כדי להרוויח כסף".

החאן עומד לאבד כמעט מיליון שקל מתקציבו בעקבות קיצוץ משולש בתמיכות: ההקצבה ממשרד התרבות והספורט, ההקצבה מעיריית ירושלים, ו"תקנת ירושלים" - תקנת ממשלה שנועדה לתמוך במוסדות התרבות בבירה. "נוספו שני תיאטרונים בירושלים (אספקלריא ואינקובטור — מנ"ש) ומתחלקים איתם בעוגה".

אם היה לך תקציב בלתי מוגבל, היית עושה דברים אחרת?

"לא כל כך. הקיצוץ ודאי יפגע בנו, אם היה לנו יותר כסף היינו יכולים לעבוד יותר בנוחיות. בתקופת תיאטרון האהל נעם שריף, שכתב את המוזיקה להצגות, היה מגיע כמעט בכל ערב ומאיים לקחת את התווים מהתזמורת כי לא שילמו לו. נכון שאי אפשר להשוות את מצב כיום לאז, אבל התיאטרונים התנפחו מעל ומעבר לכל צורך, אפילו מעל לכל אפשרות מבחינת כוח היצירה והיקף הקהל שבאמת רוצה לראות תיאטרון ולא בידור. צריך להזרים המון כספים כדי להחזיק את הפיל הלבן הזה, שהוא בעיניי בועה. אנחנו לא עובדים כך אלא מנסים לעבוד בגבולות יכולתנו, עם להקה של 15–16 שחקנים".

לאחרונה חשף התיאטרון את הרפרטואר שלו ל־2014–2015: אודי בן משה יביים את "הנשים העליזות מווינדזור" מאת וויליאם שקספיר בתרגומו של אלוני; "כנרת כנרת" מאת נתן אלתרמן בעיבוד שחר פנקס ובבימוי שיר גולדברג ("זה מן אידיאליזם שעל רקע התקופה של היום יכול להיות יפה", אומר גורביץ'); ו"עורבים", מחזה מסוף המאה ה־19 מאת אנרי בק, שעוסק בקפיטליזם חזירי ויבוים על ידי עודד קוטלר. אחד הפרויקטים המסקרנים בעונה הוא "יחזקאל", עיבוד בימתי לרומן בציורים שכתב הצייר מיכאל קובנר על אביו, אבא קובנר.

מינוי מיוחד לנוער

השנה יזם גורביץ' מינוי מיוחד לנוער, שבמסגרתו תצפה קבוצה של 30–20 צעירים בהצגות החאן, תיכנס לחזרות ותיפגש עם יוצרים ושחקנים. הפרויקט חשוב לו במיוחד כדי לקרב את הנוער לתיאטרון. בנעוריו בילה שעות מאחורי הקלעים של תיאטרון האהל, תקופה שלדבריו עיצבה את עולמו התיאטרלי.

"זה יכול לתרום המון לצעירים שרוצים לעסוק בתיאטרון", הוא אומר, "תלמיד תיכון שביים את המחזה שלי 'אהובת הדרקון' הזמין אותי לצפות בהצגה שהעלה בבית ספרו, וזו היתה חוויה עמוקה ומשמעותית. ראיתי שיש בו משהו, ויש עוד רבים כמוהו. אני רוצה שהם יראו עבודה שאני מחשיב אותה רצינית ולא בידורית, ושיהיו מעורבים בשיחות ובשיקולים".