"אחד אוסף בולים, אחד מקלות ארטיקים, ואני אוסף הצגות"

"אני חי, אוכל ונושם תיאטרון. זה מאוד מושך אותי, עבודת היצירה מפתה. אני קורא מחזות, מתעניין וצופה בהצגות בארץ ובעולם. בזמן הלימודים הייתי בלהקת הסטודנטים של האוניברסיטה, ובתקופת הסטאז' עבדתי כבמאי בבית ספר תיכון. במשך שלוש שנים ביימתי רע הצגות לא רעות".

הדובר אינו נכדה של חנה רובינא אלא עו"ד אלי זהר, ראש משרד גולדפרב זליגמן ואחד המשפטנים הבכירים והעסוקים ביותר בישראל, שבמקביל מכהן כבר שש שנים כיו"ר תיאטרון גשר בהתנדבות ("אני משלם עבור כל הכרטיסים להצגות. זה עיקרון, אני חושב שזה נכון וחשוב"). "הרי מה בעצם אתה מצפה מהצגה?", הוא מתפייט, "שהיא תרים אותך בצווארון, תיתן לך משהו רגשי, תלך איתך הביתה, ובכל פעם שתיזכר בה תאבד עוד פעימה. התיאטרון זה מקדש תרבות".

אלי זוהר במשרדו. "בכל שנה אנחנו עומדים בפני אותה סיטואציה: אם לא יקרה משהו, נצדיע ונלך הלאה" צילום: ענר גרין

כמי שמטפל בתיקים כבדי משקל כמו שלל פרשות אולמרט, מהבית ברחוב כרמיה ועד הולילנד, מאיפה אתה מוצא זמן גם לזה?

"אני ישן מעט, מתאמן קצת ובשאר הזמן עובד או עוסק בתרבות. אני באמת מנסה למצות את הזמן, לנצל כל רגע, ואני עושה דברים מעניינים".

הטיפול בתיאטרון מהווה חלק משמעותי מהזמן שלך?

"אני מאוד מעורב, מרגיש את עצמי חלק מהתיאטרון ומוכן לעשות כל דבר שיעזור לו. אין יום שאין לי בו איזושהי נגיעה לגשר. בכל שישי אני פוגש את ג'ניה (יבגני אריה, המנהל האמנותי - מנ"ש) ולנה קריינדלין (המנכ"לית) במשרדים או אצלי בבית. אני חי את ההוויה היומיומית של התיאטרון. אחד אוסף בולים, אחד מקלות ארטיקים, ואני אוסף הצגות - אם אפשר להגדיר את זה ככה".

אתה מעורב בהחלטות אמנותיות?

"כל הזמן אני מטיף ודוחף לקבל החלטות ארוכות טווח. בבית הספר לבמאים, למשל, שיבגני רוצה להקים, אני משקיע המון זמן ומאמץ, מדבר עם מכללות ועם המל"ג כדי למצוא כל מיני חיבורים. אבל מעל הכל נמצא הכסף. בכל שנה אנחנו עומדים בפני אותה סיטואציה: אם לא יקרה משהו, נצדיע ונלך הלאה".

עד כמה התיאטרון נתמך מתרומות?

"גשר מקבל תמיכות מהמדינה ומעיירית תל אביב בגובה של כ־30% מהתקציב, ו־70% צריכים לבוא ממכירת כרטיסים ומתרומות. אנחנו יורים לכל הכיוונים בשביל לגייס תרומות מהותיות מעבר לתרומות של החברים והידידים. חברים יש לנו בלי סוף, זה רק כסף שאין".

אבל זה כסף קטן...

"נכון, זה כסף קטן כל כך שבא לבכות. גשר מתקיים מתקציב של 26 מיליון שקל בשנה ועושה תיאטרון מצוין".

"אני לא פונה לחברים"

במהלך 24 שנות קיומו ידע גשר עליות ומורדות גם בצד האמנותי. להקת השחקנים העולים בראשותו של אריה העלתה בשנותיה הראשונות הצגות מלאות תעוזה, כישרון ובעיקר מקוריות, אך עם הזמן החלו להישמע קולות שטענו שגשר איבד את הייחוד והבידול שלו משאר התיאטרונים.

"מה שיש לי להגיד על הטענה הזו היא שתיאטרון גשר הוא הפרויקט החשוב ביותר שנעשה על ידי העלייה הרוסית, מעבדת תרבות שאין לה אח ורע. גשר צריך להיות תיאטרון לאומי שהמדינה אחראית לאחזקתו ולקיומו. הוא חממה לגידול שחקנים משובחים, קולט במאים צעירים, כל הזמן מתפתח".

אתה עדיין חושב שהוא מיוחד?

"כן. אם תסתכלי על השנה שחלפה - 'הדיבוק', 'מסעות אודיסאוס', 'נופל מחוץ לזמן' ובקרוב 'הנפש הטובה מסצ'ואן' - כולן הצגות מופלאות. כשהיה ניסיון לפנות אל הממוצע והתיאטרון עשה הצגות כמו 'פרימה דונה' או 'דון ז'ואן', הקהל לא רץ אליהן. האמת היא שכשיוצאים מהצגה ואני שומע במסדרון שאומרים 'זה לא גשר', אני מרגיש שנכשלנו".

"זה כמו קרב על לחם"

השנה האחרונה של גשר היתה מוצלחת מבחינה אמנותית וזהר מציין שגם ההכנסות גדלו, אך עם זאת הוא כל הזמן מזכיר את מלחמת ההישרדות התמידית שבה מצוי התיאטרון.

אתה מוציא מכיסך הפרטי בשביל התיאטרון?

"יענו אם אני תורם? גם את זה כבר עשיתי".

החברים שלך יודעים שהם צריכים להיות בהיכון?

"אני לא פונה לחברים ולא פונה לקליינטים. אני לא חושב שיש לי זכות לנצל חברות או את העובדה שמישהו נזקק לעזרתי, ולהוציא ממנו כסף לתיאטרון".

אז ממי אתה מגייס תרומות?

"מכל מיני אנשים שאני חושב שיכולים להרשות לעצמם ושווה להם".

העיניים של זהר נוצצות כשהוא מדבר על התיאטרון, ואם יש דבר שמעצבן אותו זה שיטת הקריטריונים לתמיכה בתיאטרונים של משרד התרבות.

"כל נושא הקריטריונים הוא קטסטרופה", הוא אומר, "יש עוגה אחת בגודל 85 מיליון שקל שמתחלקת בין כל התיאטרונים. זה כמו קרב על לחם באיזה מחנה, כולם חוטפים את הפירורים.

"הטענה היא שהקריטריונים נועדו ליצור שוויון, וכאן יש טעות בסיסית. גם אני בעד שוויון, אבל שוויון בהזדמנויות ולא בתמיכות. הפרמטרים לחישוב הם בדגש על הכמות, 56% מהתמיכה ניתנת על כמות ורק 11% על הרפרטואר. למורכבות ההפקה וליצירתיות נותנים 8%. ברגע שהדגש הוא על כמות צריך לייצר אותה, אז מייצרים הצגות של ארבעה שחקנים, ספה ושולחן. הבסיס צריך להיות איכות ולא כמות".

יש סיכוי שגשר עלול להיסגר? או שלא תיתן לזה לקרות?

"אי אפשר להיות דרמטיים ולהגיד 'אני לא אתן לזה לקרות', כי בסופו של דבר האנשים הטובים שמלווים את התיאטרון הזה לא יממנו אותו מכיסם".

הציעו לגשר להתמזג עם הבימה.

"זה אחד הרעיונות של המנוח חזי שלח (יו"ר ועדת שלח לתקצוב תיאטרונים - מנ"ש), מתוך הבנה שבגשר חבויים כישרונות ענקיים שלא כדאי לא לנצל אותם. אלא שהבימה היתה בגירעונות ענקיים, וכך גם גשר, ושידוך בין שני קבצנים זה לא מתכון להצלחה. הרעיון נדחה, אבל מרחף בחלל".

פסטיבל הפרינג' של גשר: נותנים הזדמנות

בסוף השבוע ייפתח בהאנגר גשר פסטיבל פרינג', שבו יעלו הפקות נבחרות מבתי ספר למשחק בארץ. "זה בשביל לתת לאנשים הטובים האלה, שהם שחקני העתיד שלנו, הזדמנות לעבוד בתיאטרון", אומר זהר.

בין ההצגות: "ארץ פוק", מחזה מקורי מאת מיכאל ברונז שיעלה הסטודיו למשחק של ניסן נתיב תל אביב (12.9); "יאקיש ופופצ'ה" של חנוך לוין שיעלה הסטודיו למשחק של ניסן נתיב בירושלים (13.9), ו"המחברת הגדולה" על פי אגוטה קריסטוף בביצוע הסטודיו של יורם לוינשטיין (16–17.9).