האם נמצאה נוסחת הסטייל?

בתקציר המחקר שערכו, כפי שפורסם בכתב העת המדעי המקוון "PloS ONE", הסבירו החוקרים את החלטתם לנסות ולהתמודד עם הנושא. "אופנה היא חלק מהותי מהחוויה האנושית והיא גם תעשייה שמגלגלת יותר מ־1.7 טריליון דולר", נכתב שם, "ועדיין, אנחנו יודעים מעט מאוד על המאפיינים שהופכים לבוש מסוים לאופנתי ומוצלח".

צילום: איי אף פי, אימג'בנק Getty Images Andre Zacher

ההנחה שממנה יצאו החוקרים היא כי ישנם דפוסים קבועים ביסודן של העדפות אסתטיות, אולם מאחר שרבים מהפרמטרים שמרכיבים "אופנה" מסובכים למדידה, בחרו החוקרים להתמקד בזה שלטעמם קל יחסית למדוד - צבע. הם ניסו לבחון את הקשר בין התאמות צבעים שונות למידה שבה הם נתפסים כאופנתיים. ל־239 המשתתפים במחקר הוצגו 30 צירופים שונים של פריטי לבוש. בכל שילוב הופיעו הפריטים בצבעים שונים, לעתים תואמים לחלוטין, לעתים מורכבים ומנוגדים ולעתים בין לבין. הנחקרים נתבקשו לדרג את הצירופים על סקאלה שבין טוב לגרוע מבחינה אופנתית. והתוצאות? ובכן, באמצע. כלומר, מערכות הלבוש שנתפסו כטובות ביותר מבחינה אופנתית הן אלה שאיזנו בין התאמת יתר להתנגשות חזיתית - לא תפלות מדי ולא נועזות מדי.

בראיון למגזין "Slate" הטיף ד"ר גריי לגישה מאוזנת לא רק בלבוש, אלא גם בפרשנות למסקנות המחקר. "אני סבור שמתינות היא כלל אצבע פשוט וטוב", הוא הסביר, "אבל אם אתם נינג'ות של אופנה, הרגישו חופשי לשבור אילו כללים שתרצו. למעשה, הרבה אנשים טוענים שהדברים הטובים באופנה הם אלו ששוברים מעט את הכללים".

ד"ר גריי כנראה מיהר להוסיף את ההערה הזו, משום שגם הוא יודע שעקרון האיזון עומד בבסיס רבים מהרעיונות הפילוסופיים עתיקי היומין, אבל כשהוא בא לתת מענה לשאלות של אופנה, הוא דווקא מעורר מחלוקת, ובעיקר את התהייה - האם "משהו באמצע" הוא בכלל מסקנה תקפה?

צבעים מתנגשים בקולקציית אביב־קיץ 2015 של וולטר ואן בירנדונק

קנת' אנדרסון מהמגזין "אסקווייר" התייחס בטורו למחקר, וכתב כי הדבר העיקרי שהוא למד ממנו הוא מגבלות המתודולוגיה האקדמית כשהיא מיושמת בתחומי האסתטיקה. "למעשה חשבתי שזו בדיחה או פרודיה אקדמית. הייתי חייב לבדוק שוב כדי לוודא שזה אמיתי", כתב אנדרסון, והוסיף כי לא משנה כמה אובייקטיבי יהיה, הוא סבור שכשמדובר בשאלות הנוגעות לאופנה הניסיון לבצע מחקר מדעי דומה לניסיון לפגוע במטרה נעה. גם העובדה שמראה ה"סט קומפלט" - צבע או הדפס אחיד מכף רגל ועד ראש - עדיין שולט במסלולי תצוגות האופנה העולמיות מציגה את התוצאות באור מפוקפק.

מדע הוא שיטה

על דבר אחד הסכימו כל מי שהתייחסו למחקר בציניות - מידת החשיבות של עצם קיומו במדבר הצחיח של "מדעי האופנה". כיצד קרה שתעשייה ששווייה יותר מכפול מתקציב המדע השנתי באמריקה מודרת מהמחקר המדעי? האם זה משום שהעיסוק בה נחשב לשטחי? או אולי משום שמדובר בתחום שהוא בגדר Big Data ומעורבת בו כמות עצומה של משתנים כמו גזרה, צבע, הדפס ו"אטיטוד" - נתונים מבוזרים שמקשים על ניהול מחקר מדעי מדויק?

ד"ר גריי אמר למגזין "Slate" כי הוא סבור שאנשים פשוט רואים בחוויות היומיום דבר מובן מאליו מכדי שייחקר באופן מדעי. כשהוא נשאל אם הוא באמת מאמין שאופנה היא מדע, השיב ד"ר גריי: "כן. מדע הוא שיטה, וכאן אנחנו מיישמים את השיטה הזו בעוד פן חשוב בהתנהגות האנושית".

שומרים על איזון

פרופ' דן אריאלי, ממובילי חקר הכלכלה ההתנהגותית בעולם שעסק בכמה ממחקריו גם בנושאים הנוגעים לאופנה, אמר ל"כלכליסט" כי גם הוא סבור שכמעט כל דבר ניתן למדוד, גם אם לא באופן אידיאלי. תוצאות המחקר של אוניברסיטת צפון צפון קרוליינה, כלומר עקרון האיזון, משמעותיות לטעמו, וכדי לחזק אותן הוא מספר על מחקר שערך עם צוותו לפני שנים אחדות והגיע למסקנה דומה.

במחקר ניסה פרופ' אריאלי לבחון אם אנשים תופסים את עצמם כאופנתיים כשהם נצמדים לעצות סטייל של "עשה" ו"אל תעשה" (כלומר, "קנה" ו"אל תקנה") שמופיעות במגזיני אופנה, או כשמתייחסים אליהן בעירבון מוגבל.

גם במחקר זה, אומר פרופ' אריאלי, התוצאות היו איפשהו באמצע. "במחקר גילינו שברגע שאומרים לאנשים בדיוק מה ללבוש ולא מאפשרים להם להביע את עצמם, הם מרגישים פחות אופנתיים", הוא מספר. כנראה שגם בכל הקשור לעצות אופנתיות עדיף להישאר מתונים.