מתיקות מפחידה

הדיוקנאות של ג'יימס אוסטרר. גם קירות הגלריה כוסו בטפטים מצולמים של מזון צילום: ג'יימס אוסטרר

אוסטרר (34) הוא אמן בריטי שתערוכת הצילומים יוצאת הדופן שלו, "Wotsit all about", שתוצג עד 11 בספטמבר בגלריה גאזלי ארט האוס בלונדון, זכתה לסיקור נרחב (מ"טיים אאוט" הלונדוני דרך בלוגי אמנות נחשבים ועד "הטלגרף") וללא מעט באזז ברשת. התערוכה, שעוסקת בהתמכרות לסוכר ולתוצריו, מתחילה בדיוקן עצום של דמות עם עיני לבבות, שיער מגביעי גלידה, שרשרת נחשי גומי על הצוואר ועור סגלגל מכוסה בסוכריות קטנטנות. היא נראית כמו עוגה בדמות אדם שיצאה משליטה.

גם קירות הגלריה רחוקים מהמראה הלבן והרשמי המקובל: קיר אחד כוסה בטפט של חתיכות צ'יטוס צהובות עצומות, הקיר שמולו מבריק בספגטי מכוסה קטשופ, וביניהם מחבר משטח של קרם בצבע תכלת המשובץ בעוגיות מרנג.

על גבי הטפטים נתלו 12 דיוקנאות קטנים, ספק חייזרים ספק בני שבטים אפריקאים, שנוצרו כולם באמצעות כיסוי דוגמנים בקצפת, קרם, סוכריות, עוגיות, ופלים, גביעי גלידה, קרמבו, חתיכות שוקולד, מנה של המבורגר וצ'יפס שפורקה למרכיביה, נקניקים ושאר מוצרי מזון מהסוגים הפחות בריאים, אבל היותר טעימים וממכרים.

המסכות המתוקות כוללות, בין היתר, אחת שנראית כראש של חזיר, אחרת של מלך פוזל, דמות שמזכירה מהדורה גרוטסקית למדי של מארג' סימפסון, מיני מאוס ורודה עוכרת שלווה וחייזר ירקרק.

"אני מצלם כבר שבע שנים, כחלק מתהליך ריפוי עצמי, וסדרת העבודות הזו היא עוד שלב בחיפוש שלי אחר תחושה של אושר", אוסטרר מסביר. "רציתי לבחון את היחסים שלי עם מזונות ולהתנתק ממסרים תת־הכרתיים שעולם הפרסום שתל בתודעה שלי במטרה להעצים את ההתמכרות לממתקים ולג'אנק.

"תעשיית המזון רוצה להציג את המוצרים שלה כפינוק, כמתנה שאתה מעניק לעצמך, והיא עושה שימוש בצבעים שאנחנו מתוכנתים לזהות כמשהו שכדאי לאכול. היא משתמשת בטריגרים שהטבע שתל בנו לצורך הישרדות בשביל להפיק רווחים. בפועל זו מתנה מזיקה".

את הדמויות יצר אוסטרר בעזרת חברים שהתנדבו לפרויקט, והן ממחישות את הדואליות הזו: במבט ראשון הן צבעוניות ושמחות, אבל מקרוב מתגלות כמפלצות.

שבע שנים קודם לכן, אחרי לימודי אמנות ומינהל עסקים, עבד אוסטרר כצייר תפאורות בבלט הלאומי הבריטי, עד שתאונת עבודה שלחה אותו למסלול חדש. חלק מהסט התמוטט עליו והוא נפגע בגבו ובראשו. מאז הוא מקדיש את כל תשומת לבו לצילום. "אבא שלי עבד כל חייו כצלם, ואחרי שנפצעתי הוא הפסיק לצלם והתחיל לצייר, בעוד אני עשיתי את המעבר ההפוך", הוא מספר.

מקרר מלא בעוגיות

אביו של אוסטרר הוא אחד המודלים בסדרה, והממתק החביב עליו - עוגיות ממולאות בקרם תאנים - שימש כעיניים. "אחד מזיכרונות הילדות שלי הוא מקרר מלא בהן ובסרטי צילום", הוא מספר.

"אחת הסיבות להצלחת התערוכה היא תזמון טוב, שכן בחודשים האחרונים אי אפשר היה להדליק רדיו באנגליה מבלי לשמוע מישהו מדבר על צריכת סוכר מוגזמת. אבל אני התעניינתי בנושא עוד קודם, מתוך ההתמכרות הפרטית שלי. זו מטפורה מושלמת בעיניי לכל מה שפגום באנושות. תעשיית המזון מזכירה לי את תעשיית הסיגריות בתחילת דרכה, כשהשתמשו בפרסום אגרסיבי כדי ליצור ביקוש למוצר ממכר שלא היה לו ביקוש", הוא אומר.

במהלך יצירת המסכות הן התפרקו פעמים רבות, ואוסטרר נאלץ ליצור אותן מחדש. "בכל עבודה השתמשתי במודל אחר, כי החברים שלי לא רצו לעבור את החוויה בשנית. אבל הצילום שבו אני השתתפתי היה חוויה מדהימה, כי אני סובל מהפרעת קשב וריכוז והישיבה בלי לזוז גרמה לתחושות שלא הכרתי", הוא מספר.

התמכרות לתשומת לב

אוסטרר טוען כי יחסיו עם המשתתפים משתקפים ביצירות. במקרה של אחת מהם, דוגמנית לשעבר שסבלה מהפרעת אכילה, עברו השניים תהליך של התמודדות באמצעות שימוש בחטיף שהתמכרה לו כמרכיב בדיוקן.

אתה עדיין משתוקק לממתקים?

"העבודה על התערוכה היתה ההזדמנות האחרונה שלי להגזים בממתקים, כמו מכור לסמים שעושה המון קוקאין לפני הגמילה. אבל יכול להיות שאני פשוט ממיר את ההתמכרות לג'אנק פוד באחרת - בתשומת הלב הזו שאני מקבל עכשיו מכל כיוון", הוא מסכם.