הזקנים והים
לא רחוק מהשכונה של ארנסט המינגוויי תיערך באמצע יולי אליפות העולם בדיג דגי חרב. שלא כמו בקלאסיקה, רובם יוחזרו אחרי שקילה לים
אוקיי, אז הכותרת שלנו לא ממש תואמת את המציאות, כיוון שמשתתפי האירוע להלן דווקא צעירים ברובם, אבל היינו חייבים. אין מה לעשות, האזור שבין דרום פלורידה לקובה וברמודה מתחבר ישירות למלח הים, לגלים, לסירות, לדיג ולסופר המזוקן שהשאיר אחריו יצירות מופת, שאחת הבולטות בהן היא "הזקן והים". אפילו מורתי המשמימה לספרות לא הצליחה לסרס את הסיפור המדהים הזה, המתאר את מסעו האחרון של דייג קשיש ללכידת דג החרב שיהווה את הפרס הגדול של חייו ההולכים ומגיעים אל סופם.
באווירה פחות פילוסופית ומלנכולית יתכנסו בין 9 ל־13 ביולי בהמילטון, ברמודה, מאות סירות דיג חמושות בצוותים של שלושה־ארבעה, בחכות שהן המילה האחרונה ובהרבה מאוד סבלנות, כדי לפצוח בתחרות בת ארבעה ימים שכל מטרתה לכידת הדובדבן שעל הגלים: דגי החרב המפוארים.
ממש לפני צקצוקי הלשון, ייאמר כאן מיד כי כמעט כל הדגים המופלאים הללו מוחזרים אל מימי הים מיד לאחר לכידתם. הם נמדדים, נשקלים לטובת תוצאות התחרות ומשוחררים כדי שיוכלו להמשיך להתגרות בדייגים, תוך ניתורים מרהיבים אל על ותצוגה מדהימה של סנפיר גב דמוי מפרש וחרטום דמוי חרב.
דגי חרב מגיעים למשקל של מאות קילוגרמים ולאורך של כשלושה־ארבעה מטרים, ובאופן מפתיע הם אינם מתנדבים לצאת מהמים מרצונם הטוב. למען חובבי הידע הכללי נציין כי דגי החרב נחלקים לשני זנים: דג החרב הכחול, הגדול והמסיבי יותר, ודג החרב הלבן והקטן יותר. שניהם, אגב, אפרפרים למשעי. לא כחול ולא גרביים. סך כל הפרסים שחולקו בשנה שעברה עמד על 400 אלף דולר, ללמדכם שכסף רב מעורב באירועי דיג מעין אלה.
יום התחרות הראשון יוקדש כמעט כולו למשט ראווה במימי מפרץ המילטון, שבו ייטלו חלק הסירות המשתתפות, שיציגו לראווה את חמוקיהן הלבנים. מדובר בפסטיבל ימי שיגלוש גם אל חופי המפרץ ויכלול שלל אירועים קולינריים על טהרת פירות הים ואלכוהול לרוב.
ענף הדיג, הסירות והיאכטות הוא הנפוץ מבין כל ענפי הספורט העממי בצפון אמריקה. יותר מ־70% מכלל התערוכות והירידים המקצועיים העוסקים בספורט מוקדשים לסירות, יאכטות, דיג וכל מה שנושק להם. כותב שורות אלה מצא את עצמו, שלא באשמתו, בסניף ממוצע של וולמארט, אי שם בארץ האפשרויות, ניצב מול קיר שאינו נגמר שכולו עשרות אלפי סוגים, צורות וצבעים של פתיונות לחכות. וזה היה רק קיר הפתיונות למים מתוקים.
