"אנחנו בוחרים מה טוב לנו"

"תחושה טובה היא הכלי המרכזי לשינוי חיינו", אומר הבמאי דודי מעיין, מחלוצי התיאטרון האלטרנטיבי בישראל, שמנסה בימים אלה לגייס 50 אלף שקל באתר headstart לטובת הוצאת ספרו "שפת הוויה".

לפני כ־20 שנה ייסד מעיין (60) את המרכז לתיאטרון של עכו ובשנת 2000 את מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי, אך עיקר פרסומו המקומי והעולמי בא אחרי ההצגה המיתולוגית "ארבייט מאכט פריי", שזכתה במקום ראשון בפסטיבל עכו 1991. בניגוד להצגה המיתולוגית ההיא, שעימתה את הצופה עם השואה, מטרתו של הספר, בראש ובראשונה, היא ללמד את הקורא להרגיש טוב עם עצמו. עד כה גויסו 20% מהסכום, ונותרו כשבועיים לגיוס.

עותק של הספר שמעיין מכר לעצמו

לקסיקון דיבור חדש

הספר עדיין לא יצא, אך מעיין, שחי בימים אלה בווינה, שם הוא יוצר, מלמד ומנחה סדנאות מקצועיות ואישיות, כבר כרך עותק אחד לעצמו, ומסביר שאפשר לקרוא אותו באופן כרונולוגי ואפשר גם אחרת. מדבריו עולה כי מדובר בספר מז'אנר "הסוד" — ספרים סמי־רוחניים שכותביהם משוכנעים שבכוחם לשנות את חיינו.

"זה ספר שמאפשר לקורא לקבל מושג על לקסיקון חדש של דיבור ושינוי כיוון מחשבתי", הוא אומר, "אנחנו אלה שבוחרים לעשות דברים שטובים לנו. הקשר למדיה, לחדשות ולמידע שמזרימים לנו, למשל, לרוב אינו מיטיב איתנו".

אתה מציע להתעלם מחדשות?

"לא. אני מציע לבחור חדשות טובות. את בוחרת איזו איכות חיים את רוצה, וברגע שבחרת חיים מלאים בטוב את בוחרת להוציא מהם את כל המרכיבים שאינם טובים לך.

"זה אומר לסלק את הציניות, הביקורתיות והדיבור הלא יפה לאחר. המשמעות היא לעבור לשדה אנרגטי אחר, לתודעה אחרת. לקום בבוקר, לפתוח חלון ולהיות קשור לעולם, לטבע ולתוקף המקורי שלנו. אנחנו חלק ממערכת שלמה, לא סתם אנשים מבוהלים שחיים במזרח התיכון".

אבל אנחנו כן!

"יש הרבה אנשים שחיים בישראל ויש להם אג'נדה אחרת. הם פותחים חלון ומסתכלים על יפי הבריאה. כל אחד יוצר את המציאות אחרת".

תסלח לי על השאלה, אבל אתה לא מרגיש שאתה קצת חי בסרט?

"אני בכלל לא חי בסרט. אני מממש את זה באופן מלא".

דודי מעיין

"משפטים של הוריי"

אני מתקשה להתחבר לדרך המחשבה ולעצות של מעיין, אך לטענתו חייו וחיי תלמידיו השתנו מן הקצה אל הקצה: "הרגשתי לא נוח עם האופן שבו דיברתי אל ילדיי, ואז קלטתי שיצאו לי מהפה משפטים של הוריי. משכתי אותם מהפה, למדתי לדבר משפטים משלי, וכיום יש לי דיאלוג מדהים עם ילדיי. אני כבר לא בעמדת המרות שבה אני אומר להם מה לעשות".

איך הספר הזה מתקשר לעיסוקך כיוצר תיאטרון?

"התיאטרון הוא חלל ריק וכל מה שיוצרים בו הופך לקיים, וזה דומה לחיים - שהם סוג של חלל שאין בו כלום ואנחנו קובעים מה יהיה בו. אני עובד עם כלי יצירה מהמרחב התיאטרוני, אבל הם טובים גם כדי לבשל ארוחה טובה, לקיים מפגש טוב או לשנות את הדרך שבה אדם רואה את עצמו".