צרפתי, סיני וישראלי נכנסים לקולנוע

ז'אן פול סלומה מלטף את הזקן שכל צרפתי שמכבד את עצמו בימים אלו מקפיד לטפח, ומתבונן בי ארוכות. שאלתי אותו על הבחורות בישראל והתרשמותו מהן, אבל הוא עסוק במשהו אחר. "אני מצטער", הוא אומר, "אבל האמת היא שכל מה שמעניין אותי בחיים בשנה האחרונה זה הסינים".

מדוע סינים? ובכן סלומה, במאי קולנוע עטור פרסים שהגיע לארץ לכבוד פסטיבל הקולנוע הצרפתי, הוא גם מנהל הגוף הממשלתי התומך בהפצת הקולנוע הצרפתי בעולם (Unifrance), מה שאומר שהוא למעשה האדם שמחליט אילו סרטים צרפתיים נראה כאן. אבל ישראל, כאמור, פחות מעניינת. בסין, לעומת זאת, ניתן להקרין בכל שנה חמישה סרטים מצרפת, ובשנתיים האחרונות סלומה מנהל איתם משא ומתן אינטנסיבי כדי להכפיל את המכסה, מה שאמור להכניס לתעשיית הקולנוע הצרפתית מאות מיליוני דולרים.

ז'אן פול סלומה

מאות מיליוני דולרים?

"בפירוש, ואני עוד מצטנע. הסינים משוגעים על קולנוע, ובכל שנה הם יכולים לראות רק 40 סרטים זרים. 35 סרטים מאמריקה וחמישה שלנו. חוץ מאלו לאף אחד אחר אין כניסה. כל סרט מכניס שם בסביבות 100 מיליון דולר".

והסיכויים טובים?

סלומה נוקש שלוש פעמים על הכיסא. "זו עבודת נמלים. עד שאתה מצליח להשיג פגישה עם הסגן של העוזר של השר במשרד התרבות הסיני לוקח לך בערך שנתיים, ובדרך גם יוצאת לך הנשמה. ואז אתה מגיע לפגישה והעוזר של העוזר שלו מגיע ומתנצל שהסגן של העוזר של השר לא יכול להגיע היום. נסעתי לסין בשנתיים האחרונות כמעט 30 פעם".

רומן רוסי

בצרפת מצלמים מדי שנה כ־300 סרטים, כ־150 מהם נבחרים על ידי סלומה להפצה במדינות זרות. התפקיד הזה הופך אותו לאדם מבוקש מאוד בתעשייה הצרפתית. סלומה, אף שלפעמים זה לא נראה ככה, מקדיש תשומת לב גם לשאר העולם. ברוסיה, למשל, משוגעים על קולנוע צרפתי. "זה מצחיק", אומר סלומה, "כי הטעם של הרוסים בקולנוע מאוד דומה לזה של האמריקאים. באירופה מעדיפים סרטים יותר אמנותיים, סרטים עם איזו אמירה, אבל את הרוסים והאמריקאים, וגם את הסינים, זה לא מעניין. הם רוצים אקשן".

מתוך הסרט של סלומה "כאילו אני מת". "יש לישראלים סלבנות גם לסרטים אטיים ונוגים"

מה שמיד מוביל אותנו לשאלה על הטעם של הישראלים בקולנוע.

"אתם מאוד דומים לאירופים", מחמיא סלומה, "הסרטים שהמפיצים הישראלים רוכשים הם מאוד אמנותיים, יש לכם סבלנות גם לסרטים אטיים ונוגים. מובן שאין חוקים ברורים, כי פתאום מגיע סרט כמו 'מחוברים לחיים' ושובר קופות בכל העולם. זה הקסם של הקולנוע, אתה יכול לדבר שעות על ז'אנרים ואז בא אדם על כיסא גלגלים והמשרת הפסיכי שלו ומשנים הכל".

שער בגמר המונדיאל

לפסטיבל הקולנוע הצרפתי (שמתקיים בחמישה סינמטקים בארץ ויינעל ב־6 באפריל) הגיע סלומה עם הסרט החדש שלו, השביעי במספר, "כאילו אני מת" - קומדיה שחורה בתחפושת של מותחן משטרתי על שחקן קולנוע מובטל שמגלם דמויות של מתים בשחזורי רצח משטרתיים.

"בשנים האחרונות הפכתי קצת לפוליטיקאי", אומר סלומה, "אבל כשאני מגיע לסט האפרוריות הזאת נעלמת והאושר שוב חוזר. כמו 99.9% מהבמאים, גם אני בעצם ילד קטן שרק רוצה שייתנו לו את הסוכרייה על מקל שלו, שבמקרה שלנו היא סט מלא אנשים עצבניים מאוד, שחקנים מפונקים עם דרישות בלתי אפשריות ומפיק משוגע".

אתם באמת קצת לא נורמלים.

"אין ספק, אבל בכל זאת יש לנו יתרון על כל הנורמלים. שנה אחרי שהכל נגמר אנחנו יכולים לנסוע פתאום לישראל, להיכנס לסינמטק הנפלא שלכם בירושלים, ולשמוע אולם מלא באנשים צוחקים מהבדיחה שעבדת עליה כל כך קשה. זו הרגשה נפלאה, כאילו הבקעת שער בגמר המונדיאל. ואת זה, כידוע, מעט מאוד אנשים עושים".

וסרטים ישראליים ראית כאן?

"לצערי לא, אבל ראיתי לא מעט סרטים ישראליים בפריז. פעם חשבנו שהקולנוע הישראלי זה משהו שקוראים לו עמוס גיתאי, בשנים האחרונות עמוס כבר לא היחיד. ראיתי לאחרונה את 'חתונה מאוחרת' ומאוד נהניתי. אם הוא היה סרט צרפתי, הייתי מפיץ אותו בעולם בשמחה".