פרוט אוף דה לופ

תחילתו של פרוט אוף דה לום ב־1851, כשהאחים רוברט ובנג'מין נייט הקימו בית חרושת לטקסטיל ועיבוד כותנה ברוד איילנד, ארצות הברית. חמש שנים לאחר מכן נולדו השם, שפירושו פרי הנוּל, ולוגו הפירות האיקוני, אחד מהסימנים הרשומים הראשונים במדינה. באתר החברה מודגשים עוד כמה הישגים: הם היו הראשונים שהשתמשו בתוויות על מוצרי כותנה, הראשונים לפרסם הלבשה תחתונה בטלוויזיה, והראשונים לייצר שמיכות למחלקות הראשונות במטוסים.

הקולקציה החדשה של פרוט אוף דה לום

בתחילת שנות התשעים עוד היה המותג בשיאו, אולם בסוף אותו עשור, בגלל רצף התנהלויות כושלות, פשט רגל, וב־2002 רכשה אותו חברת ברקשייר הת'אוויי של וורן באפט. קולקציית הפרימיום באה לנער את המותג מנמנום ממושך, ולמשימה גייסה החברה את המעצבת דורות'ה לוארמן (Dorothee Loermann), בעבר המנהלת האמנותית של מותג הקאלט הפריזאי Surface to Air, שכבר התנסתה בהפיכת פריטי קז'ואל לנוטפי שיק. לסיעור המוחות צורפו יוצרים צעירים ומובילי דעה וסטייל מתחומים שונים, שגם כיכבו במסע הפרסום.

את הקולקציה אפשר להגדיר כבייסיק מינימליסטי בעל סטייל רגוע ונטול מאמץ (מ־40 ליש"ט לטי־שירט עד 250 ליש"ט לז'קט). בין פריטי הלבוש וההנעלה לנשים ולגברים זוכים הסווטשירטים למעמד של כבוד בזכות טקסטורות לא שגרתיות, פרטים מודגשים וגרפיקות שהן פרפרזות ללוגו המותג. לוארמן סיפרה באחד מראיונותיה כי תפירת הסווטשירטים מתבססת על טכניקות מקוריות של המותג, שמקנות חוזק ועמידות. 160 שנות הניסיון באות לידי ביטוי בחומרי גלם כמו ג'ינס ממוחזר או כותנה במראה ספוגי.

על החנויות, שיפעלו עד תחילת יולי, אמרה לוארמן כי לונדון וברלין נבחרו אחרי שהתברר כי המותג מעורר בקהל שם את הזיכרונות הטובים ביותר.

והלוגו האיקוני? בקולקציה החדשה הוא הצטמצם לפרי יחיד שרקום בחלק הפנימי של כל פריט — זן תפוחי העץ ששמו Seek No Further, שהוא גם שם הקולקציה.