• תפריט
פנאי

אדם באמת מעניין

תרומתו הגדולה של צבי ינאי היתה בחדוות הידע שהחדיר בקרב הדיוטות גמורים

יוסי זיו 09:4617.12.13

צבי ינאי, שהלך אתמול לעולמו בגיל 78, הותיר חותם עמוק על התרבות הישראלית. הוא עשה זאת לאו דווקא בתפקידיו הממלכתיים - כמנכ"ל משרד המדע או כיועץ לשרים - אלא בזכות אהבתו למחקר ולידע ותשוקתו להנגיש את המידע הזה לציבור.

 

לא יהיה מוגזם לטעון ששני אנשים, ישעיהו ליבוביץ' וצבי ינאי, הפכו את ישראל למדינה שבה ההתעניינות של הדיוטות במדע, בפילוסופיה ובתרבות כה גדולה.

 

כתב העת "מחשבות", שצבי ערך בדמותו ובצלמו, היה הפלטפורמה המרכזית להפצת הידע הזה. עד שצבי "המציא" אותו מחדש, איש לא דמיין שאלפים רבים כל כך ישתוקקו לקרוא מגזין מדעי כבד ראש. כמו רבים מהישראלים גם אני התוודעתי אליו דרך "מחשבות". גם היום אני זוכר את ההתרגשות הגדולה כשגיליון חדש ראה אור, ואנחנו, שלא זכינו להיות מנויים, רצנו לבניין יבמ כדי לקבל אותו בחינם ולבלוע את המאמרים והראיונות שפורסמו בו. הגילוי הזה, שידע מעמיק יכול לעניין גם הדיוטות גמורים, הוא התרומה הגדולה של צבי לחברה הישראלית.

 

צבי ינאי. הפיץ את האתיאיזם הרציונלי שלו כמו מטיף ממש צבי ינאי. הפיץ את האתיאיזם הרציונלי שלו כמו מטיף ממש צילום: אוראל כהן

 

גם אחרי ש"מחשבות" חדל לצאת לאור המשיך צבי לכתוב, להרצות ולגרות את דמיוננו. הוא כתב על הכל - על מדע ופילוסופיה כמובן, אבל גם על ספרות ועל קולנוע ועל יופי ועל אהבה. לא היו גבולות לסקרנות שלו, וייחודו היה שתמיד נשאר מקורי, לא השתייך לשום גילדה אקדמית ולא היה כפוף לשום פרדיגמה. היתה לינאי היכולת לכתוב לעומק אך בצורה מובנית ולהעלות שאלות מרתקות. כל אחד רצה לכתוב ל"מחשבות", וצבי בחר את מיטב ההוגים והמדענים שיתרמו מהידע שלהם, כפי שעשה בסדרת התוכניות "דברים בגו" שהגיש בטלוויזיה.

 

אילו הייתי אחד מאלה שסבורים שיש איזשהו המשך שם למעלה, הייתי אומר לצבי "הי, אתה הולך להיפגש עם ליבוביץ', תוכלו להמשיך להתווכח". ואולם, בקשה כזאת היתה לשווא, משום ששני האנשים הללו, רציונליסטים כמעט להכעיס, לא פינקו אותנו בנחמה הזאת. ליבוביץ', הפרופסור בעל שני הדוקטורטים, המאמין הגדול, הרחיק את האלוהים מן העולם ודחה את "העולם הבא". אצל צבי, האתיאיסט הגדול, מלכתחילה לא היה מקום לאלוהים. צבי, יודעים אלה שקראו את ספרו "שלך, סנדרו", שזכה בפרס ספיר, היה ילד קתולי מאמין, שאפילו כשהגיע ארצה בסופה של אודיסיאה בלתי אפשרית המשיך לקיים עם שתי אחיותיו, בסתר, טקסים קתוליים. אבל אופיו הביקורתי גרם לו בהמשך להתרחק מכל דת או דוגמה דתית ולהפיץ את האתיאיזם הרציונלי שלו כמו מטיף ממש. בלי שום פשרה.

 

זכיתי להיות עורך מדעי של ספרו "בעקבות המחשבות", וכשהתמנה למנכ"ל משרד המדע טלפן אליי וביקש שאהיה שותף לעריכת הגיליונות הבאים של "מחשבות" (שהיו שלושת האחרונים). כבוד גדול מזה לא יכולתי לבקש, וכך הפכנו חברים. כיוון שצבי אהב אמת אגיד שהיה לפעמים איש לא קל ולעתים ממש מרגיז בפרפקציוניזם שלו. אני זוכר אותו עומד ומצביע על הדף: כאן, הוא אמר, הצבע של התמונה בהדפס לא ממש כמו המקור, וכאן צריך לתקן את הכתוב, וכאן היית צריך לשאול עוד שאלה. ולך תתווכח כשאתה נתקל בעוצמה כזו של יושרה.

 

חלק מהפופולריות של צבי ושל כתב העת שערך ניתן לזקוף לזכות הופעתו: קרחת "יול ברינרית" ומראה מרוחק של קפטן האנטרפרייז. התדמית הזאת הלמה במידה מסוימת את הסטואיקן שהיה. מעולם לא שמעתי אותו מתלונן על כאבים או על מחלות, והוא שרד מחלות קשות יותר מפעם אחת.

 

באווירה הכללית של "התחזקות" ורדידות מחשבתית שפושה בארץ, אנשים כמו צבי ינאי הם נדירים מאוד. אתמול איבדה ישראל את אחד האנשים המעניינים יותר שחיו בה.

 

ד"ר יוסי זיו היה חברו של צבי ינאי, העורך המדעי של ספרו "בעקבות המחשבות" ושותף לעריכת הגיליונות האחרונים של "מחשבות"

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x