הייננית רוני ססלוב: "עשינו עבודה נהדרת, וזה נגמר"

רוני ססלוב נכנסת לבית הקפה שבו קבענו להיפגש עם חיוך מאוזן לאוזן. בניגוד גמור לדיבור בתעשייה על כך שהצעירה שנפרדה לפני כמה ימים ממפעל החיים של אביה ושלה תהיה לבטח מדוכאת עד עפר, ססלוב נראית אופטימית ונרגשת לקראת דרכה החדשה. היא לא מתאבלת ולא מתחרטת על טעויות. "עשינו עבודה נהדרת, וזה נגמר. את הידע ואת היכולות אני לוקחת איתי הלאה".

"להיפגש שם זה להסתכל על העבר, ולהיפגש פה זה להסתכל לעבר העתיד. ב־1997, כשהקמנו את היקב באייל, היה רק משטח בטון במקום שבו מרכז המבקרים עומד היום. עשינו שם ארוחה משפחתית, על הבטון, כדי לחנוך את היקב. יהיה לי מוזר להיות שם היום".

אביב. הסדרה הזולה ביותר של ססלוב

אנחנו שותות את יין הרוזה, היין האחרון שהוציאה ססלוב (בקיץ האחרון) כייננית היקב, והיא מחייכת כשהיא מתארת את התחלת הדרך, שהיתה ורודה הרבה יותר.

ברי ורוני ססלוב. "אבא חי בווילה בגואה והתנתק מהסיפור הזה" צילום: אבי הלוי

ברי ססלוב, איש מחשבים מקנדה, קבע את מקום מושבו בארץ בראשית שנות התשעים. הוא התאהב בעולם היין כששהה עם משפחתו בסן פרנסיסקו בשנות השמונים המאוחרות. בקליפורניה של אותם ימים יין היה דבר לוהט: יקבי בוטיק צצו כמו פטריות, דיברו על יין שלא דומה ליינות הצרפתיים והאיטלקיים, ובעיקר היתה גישה ידידותית יותר ליין, שמאפשרת גם למי שלא התעמק במילון מונחי היין המלא פשוט לשתות וליהנות.

סגנון קליפורני מובהק

היקב, אחד משלושת יקבי הבוטיק הראשונים בישראל (נוסף למרגלית ולקסטל), הכיר לישראלים סגנון חדש - לא רק יין עולם חדש קליפורני מובהק, אלא גם סוג דיבור חדש על יין. ברי ססלוב, מצויד במבטא הקנדי המשובב שלו, הפך עד מהרה לאחד ממורי היין הראשונים והאהובים בארץ. והיין שעשה, יין דומיננטי ומפוצץ בארומות עם הרבה טעמי עץ, אלכוהול ושמחת חיים, התחבב מהר מאוד על הקהל הישראלי.

עם פרוס שנות האלפיים לא היה כמעט חובב יין ישראלי שלא הכיר את השם ססלוב. הייצור, שהתחיל בכ־30 אלף בקבוקים בשנה, עלה עם השנים ל־80 אלף בקבוקים, ולצד סדרת הריזרב היקרה (כ־250 שקל לבקבוק) השכיל היקב להוציא סדרות נגישות יותר, כמו אדום (כ־100 שקל לבקבוק) ואביב (80–90 שקל לבקבוק).

בשנת 2002 הצטרפה הבת רוני ליקב כעוזרת של אביה והביאה איתה מגע של גלאם צעיר ומעודכן. "שמעתי שאומרים שלא למדתי יין באופן פורמלי ולכן אני לא יכולה להיות ייננית. זה קצת פגע בי, ומשום שאני קצת פולנייה נסעתי לקנדה ללמוד לתואר שני בייננות. אבל אני מאמינה שיין זה דבר שלומדים קודם כל בעשייה. כשהצטרפתי ליקב זה עוד היה עסק משפחתי, וכולנו עשינו הכל, אך עם הזמן למדנו שאנחנו לא אנשי עסקים, שצריך מנהל מקצועי".

השיעורים שלמדה המשפחה היו כואבים. היא הקימה את חברת ההפצה אדום כהה בשיתוף יקב טוליפ, אך נפרדה ממנו לאחר תקופה קצרה. היא עברה לחברת השיווק הכרם, אך גם הקשר הזה לא החזיק מעמד. במקביל, בשנת 2007, השלימה את הקמת היקב בצוריאל והעבירה לשם את הפעילות, ורק מרכז המבקרים נשאר בקיבוץ אייל בשרון כדי שתוכל להיות נגישה יותר לחובבי היין, שרבים מהם, כפי שמסבירה ססלוב, מתגוררים במרכז הארץ.

בדיעבד יש נקודה שנראית לך כטעות שגרמה לפרידה שלכם מהיקב?

"לא. כל ההחלטות היו נכונות לזמנן. ההחלטה להפוך את היקב לכשר ב־2010 הקפיצה את המכירות, ההחלטה להעביר את היקב לצוריאל, קרוב לכרמים, היתה טובה וכך גם ההחלטה להכניס קבוצת משקיעים. הם נראו לנו כג'קפוט: איש ביטוח, עורך דין, אנשי ניהול בעלי ניסיון. הבנו שכבר ניסינו לבד הכל - להפיץ לבד, להפיץ בחברת הפצה שלנו, להפיץ בחברת ההפצה הגדולה בארץ - אבל השוק השתנה. זה כבר לא הספיק".

רוני ססלוב. "אני מאמינה שיין לומדים קודם כל מעשייה" צילום: אריאל שרוסטר

מה השתנה?

"השוק נהיה צפוף מאוד. כשהתחלנו היינו אחד מיקבי הבוטיק הראשונים, אבל עם השנים נפתחו מאות כאלה. התחרות הפכה אגרסיבית מאוד, ויין נמכר היום ברשתות שיווק במבצעים של שלושה־ארבעה בקבוקים ב־100 שקל. מזה לא נשאר כמעט כלום ליקב".

זו מגמה עולמית, אומרת ססלוב. "בכל העולם חברות גדולות קונות את היקבים המשפחתיים. עסקים משפחתיים הם דבר נדיר כיום. השוק נהפך להיות דורסני. יקב בוטיק קטן שמייצר עד 10,000 בקבוקים מתוך אהבה ויש לבעליו פרנסה ממקור אחר, זה עוד יכול לעבוד לו. אבל יקב בוטיק גדול שמייצר עשרות אלפי בקבוקים בשנה - זה כבר ביזנס".

בדצמבר 2012 נכנע גם יקב ססלוב לשוק האגרסיבי וערך מבצע של 1+1. "אני התנגדתי", מודה ססלוב, "אבל בדיעבד זו היתה החלטה נכונה. פתאום אנשים שלא הרשו לעצמם לקנות מסדרת הריזרב קנו שני ארגזים, קנו מתנות. אנשים שתו ססלוב ודיברו על ססלוב. אנחנו עוד הרווחנו, וזה היה טוב לכל הצדדים. פלצני היין, שהעבירו ביקורת על המבצע, הם לא הקהל המסיבי של היקב. כמו כל יקב גם ססלוב חי על סדרות הביניים ולא על הריזרב".

הכנות שאפיינה את העשייה של המשפחה לאורך השנים היתה לה לפעמים לרועץ. ברי, שהצהיר בגלוי כמעט מההתחלה על שימוש בשבבי עץ במקום בחביות, נאלץ לספוג ביקורת מאנשי התעשייה, שחלק גדול מהם משתמש בשבבים אולם לא מודה בזה. "זו אולי היתה טעות", מודה הבת. "כשאבא הותקף על השימוש בשבבים התקשרתי ליבואן שממנו קנינו אותם ושאלתי איזו כמות הוא מייבא לארץ. הוא ענה שהוא מביא כ־20 טונות, ואנחנו קנינו רק 300

ק"ג מהן. יצאנו למהפכה של כנות ומצאנו את עצמנו לבד, בלי אף אחד שיגבה אותנו".

לאט לאט, מספרת ססלוב, התעייף אביה מלעמוד בחזית. בשנתיים האחרונות היתה רוני הפנים של היקב ועשתה לבד כמה מהיינות המוצלחים ביותר שלו, כמו יין הקינוח של כרם קדיתא והרוזה. "אבא חי בווילה בגואה והתנתק מהסיפור הזה, ואני כבר עברתי את תהליך הפרידה מהיקב בהדרגה במהלך החודשים האחרונים, כשכל העניין התבשל. עכשיו אני מרגישה בעיקר הקלה שזה נגמר".

ואם מחר מישהו יקנה את המותג ויתחיל לייצר יין תחת השם ססלוב?

“אני מקווה שזה לא יקרה. אנחנו הססלוב היחידים בארץ, כך שזה באמת יכול להיות מוזר. גם אם אני אייצר יין בעתיד אעשה זאת בשם אחר. עכשיו אני מסתכלת קדימה".