"אין מספיק משאבים כדי שנחזור"

השנה האחרונה היתה עטורת פרסים עבור "המועדון של גיא ורוני" (Club Guy & Roni) - אחת מלהקות המחול המודרני הפופולריות באירופה. מייסדי הלהקה, הישראלים גיא ויצמן ורוני חבר, זכו לאחרונה בפרס נוסף - פרס התרומה לתרבות ההולנדית, שאותו קיבלו לפני שלושה שבועות מנציג מלך הולנד. השניים, שמתגוררים בעיר חרונינגן בהולנד, מספרים ל"כלכליסט" על ההצלחה באירופה ועל התוכניות להופיע בישראל.

עונת הפרסים התחילה עבורם עוד קודם, מספר ויצמן: "זה התחיל באפריל, בפרס מסכת הזהב ברוסיה, שם התחרינו בכוריאוגרפים של הבולשוי בלט. באוקטובר זכינו בברבור הזהב, פרס התיאטרון ההולנדי".

תקצוב ממשלתי קבוע

להקת המועדון של גיא ורוני מוזמנת להופיע בכל הפסטיבלים הגדולים באירופה. המסע העולמי של ויצמן וחבר (40) החל לפני 20 שנה בלהקה של יוסי תמים בברלין, משם המשיכו לברצלונה ואחר כך התפצלו - חבר רקדה בלהקות "אולטימה ווז" ו"וים ודקייבוס", וויצמן עם איציק גלילי באמסטרדם. אחרי שנתיים הם נפגשו בהולנד ועברו לחרונינגן, שם אימץ אותם הגראנד תיאטר, שתפקידו לשמש בית הפקה עבור כוריאוגרפים, במאים ומוזיקאים. "בשנות התשעים, כשהתרבות באירופה היתה מלאה בכסף, היה ניסיון לתת לאמנים צעירים הזדמנות ליצור כששמים עליהם את כל הקופה", מספר ויצמן. "זה דעך לאט לאט ואנחנו היינו הגל האחרון. ההפקה, הניהול הפיננסי, השיווק ויחסי הציבור התרכזו סביב אמן אחד שקיבל למשך שלושה חודשים את כל תשומת הלב. אצלנו היא נמשכה חמש שנים, והגראנד תיאטר היה בית עבורנו".

"המועדון של גיא ורוני", העלו מופע משותף עם אהוד בנאי

את הלהקה הקימו בני הזוג, בוגרי אנסמבל בת שבע ב־2001. חמש שנים אחרי הקמתה החלה הלהקה לקבל תקציב ממשלתי קבוע. לדברי ויצמן, השיטה עובדת כך שפעם בארבע שנים מגישים למדינה בקשה לתמיכה, המבוססת על התוכנית האמנותית. אם הבקשה מאושרת, גוף התרבות מקבל הקצבה שנתית, ומדי ארבע שנים צריך לחדש את הבקשה. העובדה שהשניים הם אזרחים זרים, בעלי אישור שהייה ועבודה בלבד בהולנד, לא מנעה מהם לקבל תמיכה מהמדינה. "תקצוב ממשלתי נע בין חצי מיליון ל־8 מיליון יורו לשנה, תלוי בלהקה. ה'נשיונל בלט' מקבלים 4 מיליון יורו לשנה", מסביר ויצמן.

"התמיכה שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך היא כחצי מיליון יורו לשנה. אנחנו מקבלים גם תמיכות נוספות מהעירייה, מגייסים כספים מגורמים פרטיים ויש לנו הכנסות עצמיות. התקציב השנתי שלנו עומד על כמיליון יורו. הקריטריון לקבלת תמיכה ממשלתית מחייב אותנו לרווח של 50%–60% מהתקציב הכולל שלנו, כי משרד החינוך ההולנדי עומד על כך שגוף נתמך גם ייצר רווחים. זו דרישה יחסית חדשה כאן, ולמעשה על כל יורו שהם נותנים, הם רוצים פחות או יותר שנרוויח יורו בעצמנו".

רוצים לעבוד בישראל

למרות הצלחתם באירופה, המועדון של גיא ורוני פחות מוכר לקהל בישראל. "זה קשור לעובדה שלא הופענו עם הפקה גדולה שלנו בארץ ואני מקווה שזה יקרה בקרוב", מסביר ויצמן. "בקהילת המחול מכירים אותנו, אנחנו משתפים פעולה עם שרון אייל ויש לנו מופע עם אהוד בנאי".

גיא ויצמן ורוני חבר. "רצינו לראות עולם ולרקוד בלהקות בינלאומיות"

חבר: "אנחנו מקווים שבנובמבר 2014 נופיע במשכן לאמנויות הבמה לרגל חגיגות העשרים לאופרה הישראלית. הם ראו הפקה שלנו בוידיאו ומעוניינים שנופיע אצלם, אך השאלה היא אם יהיה תקציב לכך. ההפקות שלנו הן רב־תחומיות ויקרות, עם מוזיקאים ותפאורה, ואלה סכומים שלא פשוט לארגן".

ויצמן: "באירופה זה יותר פשוט, אבל כשהלהקה מופיעה בארה"ב אנחנו מייצרים את התפאורה במקום, כי השינוע מעבר לים יקר. עלות הפקה שלנו נעה בין 200 אלף יורו ל־300 אלף יורו".

למרות הדיון המתקיים לאחרונה על בריחת אמנים מישראל כדי להתפרנס בכבוד, אצל השניים, לדבריהם, זה לא המקרה. "לא עזבנו כי לא היה לנו טוב, אלא מפני שהיינו שני ילדים סקרנים בני 20 ורצינו לראות עולם ולרקוד בלהקות בינלאומיות. נסענו בעקבות החלום הזה ולא מתוך רעיון אידיאליסטי של 'לא טוב בישראל ובחו"ל כן'", אומר ויצמן. "גם בהולנד קשה ומורכב ונלחמים על תקציבים".

אתם חושבים לחזור ארצה?

ויצמן: "אני מאמין שיום אחד נרצה לחזור. כרגע כל מה שקורה פה מרגיש נכון". חבר: "אני רוצה להיות אופטימית, אבל אני לא בטוחה מפני שאין מספיק משאבים לכך בארץ. הלב שלנו בישראל, וברגע שיתאפשר לנו לעשות את האמנות שלנו בארץ, נחזור. אנחנו מתגעגעים ומבקרים בכל הזדמנות".