"אנחנו מקפידים לרכוש יצירות ישראליות"

לאחרונה נפתח בחיפה מוזיאון הרמן שטרוק, שהוקדש ליצירותיו של האמן. לרגל הפתיחה הגיע לארץ נתן ברנשטיין, אחד מיורשי העיזבון של האמן, שמספר ל"כלכליסט" על התהליכים שהובילו להקמת המוזיאון.

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס הבולטים באירופה. שטרוק, יליד גרמניה, עלה לארץ ב־1922 והפך גם כאן לאחד האמנים הבולטים והמשפיעים. בנוסף לציוריו, רישומיו ועבודות ההדפס שלו, שהנציחו נופים ודיוקנאות של אישים בולטים בני תקופתו, היה שותף שטרוק בחידוש בצלאל ובהקמת בית דיזנגוף (לימים מוזיאון ת״א לאמנות) ולקח חלק בקונגרסים הציוניים. שטרוק הנחיל את טכניקת ההדפס לחוג תלמידים מכובד, שכלל את אנה טיכו, יוסף ארליך, צבי גולדשטיין־גלי ואחרים.

נתן ברנשטיין. "היו הרבה תקלות בדרך למוזיאון, כבר לא האמנתי שזה יקרה"צילום: נמרוד גליקמן

דת, יופי ואסתטיקה

"מפני שלשטרוק ולאשתו מלכה לא היו ילדים, וגם לדוד שלי, שהיה אחיינם, לא היו, אחי ואני ירשנו הכל", מסביר ברנשטיין (58), שמתגורר בניו יורק. "אחרי שמלכה נפטרה ב־1964, העיזבון עבר לדודי, והוא לא עשה דבר עם היצירות. כשירשנו את העיזבון ממנו הדברים השתנו, כי אני בא מעולם האמנות".

בדירה בצפון הישן של תל אביב, שבה מתגורר ברנשטיין בביקוריו בארץ, תלויות אינספור יצירות אמנות, ובהן של שטרוק - ציורי נוף, רישומי צבע והדפסים. מפתיעות במיוחד הן יצירות פחות מוכרות שלו, שברנשטיין חושף בפניי: רישומי עירום שעומדים בסתירה לתדמית של שטרוק. "בסתר, ובלי למכור, צייר שטרוק גם עירום", הוא אומר. "אף שהיה אדם דתי, בן למשפחה אורתודוקסית, הוא אהב יופי ואסתטיקה. הוא היה אלגנטי ואריסטוקרטי כל כך, נהנה ממנעמי החיים ונסע בכל העולם. יש לי בערך עשר דמויות של נשים שהוא צייר בעירום מלא וחלקי, וזה היה בעבורו טבעי לגמרי וחלק מעבודת האמנות".

רישום של הרמן שטרוק - ונציה. נסע מסביב לעולם

אלמנתו של שטרוק הורישה את הבית לעיריית חיפה. "הבית המרשים הפך אחרי מותה לחורבה כמעט. כל מה שניסו לעשות שם לא הצליח, ועברו יותר מחמש שנים מהפגישה הראשונה שלי עם ראש העירייה יונה יהב, שהגה את הרעיון, עד שמוזיאון שטרוק קרם עור וגידים. שיפוץ המבנה עלה כמיליון דולר, סכום שחלק ממנו אנחנו תרמנו".

לרגל הפתיחה ברנשטיין, סוחר אמנות, אספן ובעל גלריה ניו־יורקית, השאיל למוזיאון את האוסף שלו, שכולל ציורים, הדפסים ורהיטים מקוריים שהיו בבית שטרוק. "הוריי היו אספנים, כמו הרבה חברים טובים שלהם. אפרים אילין (מחלוצי תעשיית הרכב בישראל - י"ס), למשל, היה טיפוס קשה, אבל אספן רציני. כל ביקור אצלו היה כמו נסיעה לחו"ל, כי היו לו יצירות אמנות מרשימות שנדף מהן ניחוח של אירופה. גם אני התחלתי כאספן, והעבודה של סוחר אמנות היא מבחינתי הדרך לשלב בין אמנות למקצוע". ההתחלה, הוא מספר, לא היתה קלה: "מלבד הון התחלתי צריך עין טובה שתדע במה להשקיע, וצריך לפתח קשרים ומוניטין של אדם ישר ומבין באמנות. בכל תקופה יש אמנים מבוקשים שמחירי היצירות שלהם עולים. כיום אלה ז'אן־מישל בסקיה, גרהרד ריכטר ואנדי וורהול שכדאי לקנות את עבודותיהם להשקעה. גם תערוכה גדולה במוזיאון חשוב מעלה לפעמים מחירי יצירות של אמנים".

והאמנים הישראלים?

"ישנן מיכל רובנר ומיקה רוטנברג ועוד כמה ידועים בחו"ל, שיש להם כבר שוק. גם יעל ברתנא ויהודית סספורטס מוכרות מאוד. אני גם בחבר הנאמנים של מוזיאון ישראל ובוועדת הרכישות שלו בניו יורק, ואנחנו מקפידים לקנות לאוסף יצירות של ישראלים, בעיקר של אמנים שחיים בחו"ל. יש לי באוסף עבודות של מיכל רובנר ועבודות של מיקה רוטנברג, שקניתי בתחילת דרכה. יש לי גם עבודות של כמה מהאמנים המבוססים - רובין, קדישמן, קופפרמן. לפעמים אני קונה יצירות של שטרוק - אם יש משהו שאין לי או שיש לי רק עותק אחד ממנו".

רישום של הרמן שטרוק - ניו יורק

משקיע באמנות סינית

כשהוא נשאל מה עושים בכל כך הרבה יצירות אמנות, הוא מודה שעכשיו יש לו קצת יותר מדי. "אשתי ואני אספני אמנות רציניים מאוד, והאוסף שלנו מתפרס על שני בתים. יש לנו טעם אקלקטי מאוד - מהציירים הקלאסיים, דרך האימפרסיוניזם וכל האיזמים ועד עבודות עכשוויות של אמנים סינים מהשורה הראשונה. לא מזמן נמכרה יצירה של אחד האמנים שיש לנו, זנג פאנז'י (Zeng Fanzhi), ב־23 מיליון דולר בסותבי'ס. התחלנו ללמוד על האמנות הסינית העכשווית דרך יצירה שקנינו ביריד, ולאט לאט נחשפנו לעולם הזה".

איך מתחילים לרכוש אמנות בהשקעה קטנה?

"לא חייבים לקנות יצירה יקרה. אפשר לקנות גם תחריט או כד קרמיקה. היצירות שתמיד ישמרו על ערכן הן אלה באיכות הכי טובה שקונים מאמן, ואם ציור שמן יקר מדי, אז הדברים הבאים הם ציור בצבעי מים, רישום ואחר כך עבודה גרפית. העיקר שהיצירה תהיה מעולה, במצב טוב ואיכותית. אי אפשר לטעות בזה עם שום אמן, וזה אף פעם לא יוצא מהאופנה".