פול מקרטני: בא מאהבה
בפעם המי יודע כמה סר פול מקרטני ממציא את עצמו מחדש. באלבום "New" הוא כותב, מבצע ומנגן, ומגיש את היצירה המושלמת ביותר שלו זה עשור
בגיל 71 סר פול מקרטני רלבנטי מאי פעם. בשבועות האחרונים קשה להתחמק מהכותרות עליו בעיתוני המוזיקה.
הנה מקבץ: מקרטני מספר שהוא עדיין מרגיש כאילו הוא "משתף פעולה עם ג'ון לנון" כשהוא כותב שירים, יעני מתעל את רוחו, בערך; מקרטני מגיב לפרשת ה"טוורקינג" של מיילי סיירוס ומביע בה תמיכה, ומציין: "אל תעשו מזה סיפור"; מקרטני מפתיע מעריצים בהופעות רחוב ספונטניות בניו יורק ובלונדון; מקרטני על השער של המגזין היוקרתי "רולינג סטון" החודש, מספר על האלבום החדש, על שיקום היחסים עם יוקו אונו ומדוע לעולם לא יסלח לרוצחו של לנון, מרק דיוויד צ'פמן. בקיצור, כשמו של האלבום החדש, "New", נדמה שגם מקרטני חוזר לזירה המוזיקלית כמו מתאגרף ותיק שהצליח להתחדש ולהמציא את עצמו, בפעם המי יודע כמה, מחדש.
לאלבום החדש, הראשון שיש בו חומרים מקוריים מאז "Memory Almost Full" שיצא לפני שש שנים, אסף מקרטני ארבעה מהמפיקים החמים ביותר בשוק המוזיקה: ג'יילס מרטין (כן כן, הבן של ג'ורג' מרטין האגדי, מפיק הביטלס), פול אפוורת' (שעובד עם אדל), מארק רונסון (שהמציא את הסאונד של איימי וויינהאוס, בין היתר) ואית'ן ג'ונס (שהפיק את כל העולם, מקינגס אוף ליאון ועד קייזר צ'יפס). זו נבחרת חלומות שאולי רק ביטל לשעבר יכול לגייס בהינף אצבע. מקרטני עצמו מנגן באלבום בכל הכלים - מגיטרות וקלידים ועד תופים - אולי כדי להוכיח שהוא לא רק כותב, אלא גם מבצע את החומר שלו לבד.
דבר אחד ברור לאחר כמה האזנות: זה אלבום של אדם מאושר, כזה שלא חי בעבר, אלא מקבל אותו באהבה ובהשלמה ומשלב אותו בחייו העכשוויים. כן, להקת הביטלס ממש מרחפת כאן ברקע בחלק לא קטן מהשירים. במקומות מסוימים זה ממש מובהק: השיר "Early Days" ממש מתכתב עם ימי הביטלס ובמיוחד עם השיר "In My Life". גם שיר הנושא "New" התחבב על המבקרים בכל העולם בגלל רוחות ביטלסיות מובהקות שנודפות מההפקה שלו (מי נזכר ב־"Hello Goodbye", למשל?) ונתפס כשיר אהבה פשוט ואפקטיבי.
ואולם, מקרטני מקפיד לא להיות פוני של טריק אחד, והשימוש בריבוי מפיקים מאפשר לו לשנות גוונים ולשמור את זה מעניין. וכך השיר "Appreciate", למשל, מקבל סאונד אלקטרוני מעניין ועדכני (שהפיק מרטין ג'וניור). מקרטני עצמו אומר שאהבתו לאשתו הנוכחית והשלישית, ננסי שוול, ליוותה אותו לאורך עשיית האלבום. ואכן לא מעט מהתמלילים יכלו בנקל להיכתב על ידי מקרטני בן ה־20 ומשהו, המאוהב בלינדה איסטמן. יש משהו מעורר התפעלות בהתעקשות של מקרטני להיצמד לפתרון הקבוע הזה למשמעות החיים. "קדימה, גברת, אל תיאבקי בזה, את יודעת שהזמן נכון / לבוא אל בין זרועותיי, לבוא לתוך לבי", הוא שר ב"Hosanna" השקט. לכל אורכו של האלבום יש איזון מצוין בין שירים מקפיצים מהסוג שסר פול שולף מהשרוול לבין שירי אהבה עדינים מהסוג שהוא שולף מהשרוול השני. אבל זה רחוק מלהיות אלבום מחופף. למעשה זו היצירה הטובה ביותר שלו זה כעשור. האלבום נכנס למקום השלישי במצעדים האמריקאי והבריטי ומצליח לא רע גם ביתר העולם. נו, אז אולי כל מה שאנחנו באמת צריכים הוא אהבה, כמו ששרה להקה אחת פעם.
שורה תחתונה: אלבום מצוין, שמשדר אושר ואופטימיות. רוח הביטלס עוד כאן (46 דקות, הליקון).
