הקאמבק של אלביס

להיוולד מחדש זו משימה שרק מעטים מצליחים בה. אמן ותיק מגיע לסוג של שיא אמנותי ומסחרי, נח על זרי הדפנה עד שנשמעות קולות של חריקה. אך אלביס קוסטלו, שחגג לפני חודש 59 שנים, מעניק לעצמו ולנו מתנה מופלאה של התחדשות, את אלבומו החדש "Wise Up Ghost", שיתוף פעולה מבריק עם אחד מהרכבי ההיפ־הופ פורצי הדרך והמצליחים שהופיעו בשנים האחרונות, ה־Roots.

האלבום הוא תוצאה של מפגש בין קוסטלו ללהקה, שהיא גם להקת הבית בתוכנית האירוח של ג'ימי פאלון. כשהזמר התארח בתוכנית משהו ניצת, ושיתוף הפעולה הוליד עוד ועוד סשנים חשאיים ולבסוף אלבום. התוצאה: פיוז'ן מופלא, חד־פעמי. אלבום שמחזיר לקוסטלו את נעוריו ואת העדכניות שקצת נעלמה לו בעשור האחרון.

אלביס קוסטלוצילום: אי פי איי

קוסטלו ידוע כמי שאוהב להפתיע פה ושם ולחתוך מגבולות הרוק שממנו צמח. זוכרים לו, למשל, את שיתוף הפעולה הקלאסי עם רביעיית ברודסקי ב־"The Juliet Letters", או עם ברט בכראך והפופ הרך שלו בשנות התשעים. הפעם, בעשור החמישי לקריירה שלו, הוא מתחבר לסאונד העדכני, המצוחצח והמקפיץ של ה־Roots, והתוצאה מדהימה. דמיון מודרך: נסו לדמיין סרט סבנטיז, שילוב בין "שאפט" לבין החלומות המוזיקליים המוטרפים של קוונטין טרנטינו. הקול המוכר של קוסטלו מרחף, לעתים על גבול הראפ, מעל גיטרות, תופים וכלי נשיפה ואפילו כלי מיתר ברקע - והכל זועק חיבור בין קרטיס מייפילד לאייזיק הייז. קשה להאמין כמה סקסיות נוטפת מצליחים קוסטלו והחברים להוציא מקוסטלו קשישא, אבל זה פשוט האלבום הכי גרובי שהוציא מאז ימי שנות השבעים, שבהם התכתב עם הרגאיי.

אפשר לחוש את ההנאה שלו בכל שיר ושיר, כמו ילד שגילה צעצוע מגניב במיוחד לשחק בו. המשחק הזה ניכר למשל בהחלטה שלו לחזור לטקסטים ישנים, שיהיו מוכרים לאוהדיו. התוצאות, בשירים כמו "Refuse To Be Saved" ואחרים, הן חגיגה לאוזניים. חלק לא קטן מהטרקים, כמו "Wake Me Up", יכולים לעבור בשקט בכל רחבת ריקודים, כשהבסים קורעים לך את הבטן מרוב עונג. פה ושם יש גם בלדות שקטות כמו "Tripwire", שמוכיחות שקוסטלו לא איבד את היכולת לרגש בעדינות שלו. התוצאה הכללית היא קודרת משהו ומענגת, כמו הליכה בסמטה אפלולית והאזנה לצלילים מפתים שבוקעים ממועדון לילה מבוקש. שורה תחתונה: קוסטלו גרובי ומעודכן, האלבום הכי מעניין שלו זה שנים (56 דק', Blue Note).