"בניו יורק התקרה קצת יותר גבוהה"
נעמה צבר, אחת האמניות הישראליות היותר מבטיחות, מספרת ל"כלכליסט" על היצירה החדשה שלה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב המשלבת סאונד, על הסחירות של עבודות כאלה ועל ההחלטה לחיות בניו יורק
"הסאונד הוא אחד הצירים המרכזיים שעוברים בעבודות שלי", אומרת האמנית נעמה צבר, "וזה שנים שאני עוסקת בסביבות פיסוליות שקשורות למוזיקה. ככל שהזמן עובר האמנות והמוזיקה הופכות לתלויות זו בזו, וכך גם הפן הפרפורמטיבי ביצירה לצד הצד השקט, הקפוא".
צבר מתייחסת בדבריה לעבודתה "התפשטות (אופוס 2)", המוצגת במסגרת התערוכה "Showtime", שנפתחה ביום חמישי האחרון בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון ת"א לאמנות. התערוכה משותפת לצבר ולשתי אמניות נוספות - הישראלית אלונה רודה והקנדית ג'נט קארדיף.
כל אחת מהאמניות מציגה בקומה נפרדת של הביתן פרויקט המשלב סאונד, אבל לא בפורמט המקובל של אמנות סאונד. "רוב התערוכות בעולם מנתקות את הסאונד מהוויזואלי", אומרת צבר, "ובתערוכה זו אין התעסקות בסאונד כמשהו עצמאי, אלא ביחסים שלו עם החומר. זו לא תערוכה של רעשים".
גוון צליל אטום ומסתורי
עבודתה של צבר, שמוצגת בקומת הכניסה, מורכבת משני אלמנטים: האלמנט האדריכלי של קירות ועמודים, ואלמנט הסאונד שבא לידי ביטוי במגברים שונים. הקירות והעמודים כמו צפים בחלל, כשהם שעונים על ארגזים או משטחי גלגלים. הצד הקדמי של המגברים מוטמע לקיר, כך שהצלילים הבוקעים מהם נבלעים, עוברים שינוי ומקבלים גוון אטום ומסתורי. בחלל ניצבים ארבעה מיקרופונים, שבאמצעותם המבקר יכול להשמיע קול ולבדוק מה קורה לו בצאתו מהמגבר.
בימי חמישי באוגוסט ב־20:30 יתקיים במקום מופע שבו ישתתפו מוזיקאים ואמנים, לעתים לצד צבר עצמה. כך אפשר יהיה להתרשם מהאפקט שמייצרים האלמנטים בחלל בשילוב כלים מוזיקליים ושירה. מספטמבר כדאי לבדוק את מועדי ההופעה באתר התערוכה (שימשכו עד ל-23 בנובמבר). "בניגוד לעבודות סאונד מקובלות שמשתמשות במגברים כדי להשמיע את העבודה, במקרה הזה המגברים הם חלק מהעבודה עצמה".
מה כלל תהליך היצירה על העבודה?
"זו עבודה שהתחלתי לפתח כבר ב־2011", מסבירה צבר, "וכאשר קיבלתי פנייה מהאוצרת הדס מאור והוחלט על חלל התצוגה בהלנה רובינשטיין, היא קיבלה את הממדים הנוכחיים שלה. שני קירות מתוך העבודה הצגתי כבר בתערוכה בגלריה בניו יורק, ומאז עבדתי עליה בסטודיו ופיתחתי פרוטוטייפים שהובילו להוראות עבור בניית האלמנטים. החלל הנוכחי הוא כזה שדורש ממך להיות תמיד נוכח מבחינה תודעתית. הקירות, שכמו צפים בחלל, מתעתעים מאוד".
איך החלטת על המוזיקאים שישתתפו במופעים השבועיים?
"כיוון שמוזיקה היא משהו שמלווה את העבודות שלי מאז ומתמיד, יש הרבה מוזיקאים שכבר עבדתי איתם בעבר. פניתי לכאלה שאני מכירה וגם לאחרים שחשבתי שיהיו פתוחים להתנסות מהסוג הזה. ביניהם מאיה דוניץ, שתבנה חומות של סאונד באמצעות עבודות שלה שיתחברו לעבודה שלי, רם אוריון, נועם ענבר, להקות שיבואו לנגן ועוד".
בערב פתיחת התערוכה ביצעה צבר עם עשרה אמנים נוספים מופע המבוסס על שיר שכתבה בעצמה, שמתייחס לגבולות הגוף, החלל והתנועה. "גם החזרות למופעים השבועיים יתקיימו כאן בחלל, והקהל יוכל להיות שותף להן, לצפות ולהקשיב. בנוסף יעלו כל ההופעות השבועיות לאתר אינטרנט ייעודי שנפתח עבור התערוכה".
צבר (31) היא אחת הנציגות הצעירות המסקרנות שלנו בעולם, ובחמש השנים האחרונות היא חיה ועובדת בניו יורק. את לימודי התואר הראשון באמנות סיימה במדרשה בבית ברל ב־2004 ואת התואר השני במסגרת התוכנית המבוקשת באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
עשייה מתוך רעב
"השנה שבה סיימתי את לימודיי בניו יורק, 2010, היתה מוצלחת ביותר", אומרת צבר. "הצגתי תערוכת יחיד במוזיאון ת"א במסגרת המועמדות לפרס גוטסדינר, והשתתפתי בתערוכה במוזיאון PS1 של ה־MoMa, עם עבודה שזכתה להרבה חשיפה. הדברים האלה בעצם עודדו אותי להישאר ולהבין שזה המקום בשבילי, שיש לי מה להגיד שם. מאז אני חיה ועובדת שם בסטודיו, ומיוצגת במקביל בידי גלריה במיאמי וגלריה דביר בישראל".
יש תחושת הישג בעבודה בניו יורק?
"זו עיר שאי אפשר להיות בה רגע אחד בלי תזוזה. היא הישרדותית לגמרי בכל מובן, מה שאצלי מייצר המון יצירה ומניע בי דברים. הוויז'ן של 'לכבוש את העיר' נראה מגוחך בעיני מי שגר שם, כי כולם יודעים שאתה יכול 'לכבוש' אותה ליום אחד ואז לא להציג במשך שנה. העשייה שלי בעיר הזאת באה מתוך רעב, ובארץ הקצב שלי היה שונה. אני מתה על ישראל, ויש פה סצנת אמנות נפלאה, אבל בניו יורק יש תחושה שאולי התקרה קצת יותר גבוהה. אני חיה שם ובכל זאת מציגה בארץ את הפרויקט הכי גדול שלי עד כה, פרויקט שעדיין היה קשה מבחינתי להציגו בניו יורק. פחות מכירים אותי שם, ועדיין אין לי מערכת תמיכה כמו כאן".
העבודות שאת יוצרת סחירות?
"כן, לחלוטין. נכון שיותר קשה למכור אותן, כי הן לא משהו שתולים על הקיר, ובמקרה הזה למשל העבודה היא הקיר עצמו", היא אומרת. "אבל מאז שאני בניו יורק השתתפתי בכמה ירידים בינלאומיים, כמו ארט באזל מיאמי ויריד Frieze, ונמכרו עבודות" - גם עבודת לבד באורך ארבעה מטרים, עם מיתרי פסנתר שאפשר לנגן עליהם. אבל יש לי גם עבודות שכן אפשר לתלות".
פרטים: ביתן הלנה רובינשטיין, שד' תרס"ט 6 ת"א. הכניסה חופשית, showtime.tamuseum.org.il
