אלבום: האחים רמירז /"Who? You!"
מדובר בשלושה נגנים מהמעולים שהתקבצו להם יחד בארץ הקודש: עוזי פיינרמן בגיטרה, ספי ציזלינג בחצוצרה ואיתן אפרת בתופים
מתי הייתה הפעם האחרונה שבה שמעתם קטע ג'יבריש ארוך ביפנית? לי זה קרה לפני חודש, כשצפיתי בהופעה היסטורית של כוורת שכלולה במארז החדש שלהם (אפרים שמיר בקימונו, זוכרים?). וזה קרה שוב השבוע, עם הקטע "Phone Call" של האחים רמירז, שהם גם לא אחים, וגם לא רמירז, אבל למי לעזאזל אכפת.
קהל היעד: חובבי רוק אינסטרומנטלי עם שלל אלתורים.
דבר המבקר: ראוי לפתוח בהסבר. מדובר בשלושה נגנים מהמעולים שהתקבצו להם יחד בארץ הקודש: עוזי פיינרמן בגיטרה, ספי ציזלינג בחצוצרה ואיתן אפרת בתופים.
ההרכב הזה, שמכנה עצמו "האחים רמירז", הוציא כעת את אלבומו השני, והמעריצים המושבעים יודעים היטב למה לצפות: ג'אם סשן ארוך, בחלקו מוטרף, שכולל שירים באנגלית וגם הרבה קטעים אינסטרומנטליים. מסוג האלבומים שאפשר לעשות רק בלי חברת תקליטים ממוסדת שנושפת בעורף, אלא פשוט עם הרבה אלתור בריא באולפן של מוזיקאים שלא מפחדים להתנסות.
יש כאן הרבה אמריקנה, וצליל שנע מבלוז ורוק ל־Fאנק, פולק, אייטיז ופסקול של סרט פורנו מהסבנטיז. בעוד שיר
הנושא פותח ומספק מבנה שמרני יחסית של שיר (בתים, פזמון) - מאותה נקודה ואילך מדובר ברצף רעיונות ומוטיבים שמשליך כל תבנית מקובלת הרחק מהאוזניים שלכם. לפעמים זה עובד מצוין, כמו בקטעים "Salamandra" או "Kama Sutra", משיאי האלבום, ולפעמים קצת פחות כמו בקטע "Kitty Kitty Kitty". גם המבטא העברי מעצבן פה ושם, ומזכיר שאנחנו לא בקנזס. עוזי פיינרמן הוא אחד היוצרים שכיף לעקוב אחרי הקריירה שלהם. כדאי מאוד להשיג גם את האלבום הקודם שלו, וכמובן לצפות בו מלהטט בגיטרה בהופעות (הוצאה עצמית, 47 דק').
שורה תחתונה: פסקול מוצלח לנסיעה ארוכה ומענגת.
