"רק 60-30 עותקים לספר"
תחום השירה בישראל זוכה לאחרונה לרנסנס עם ערבי קריאה, סדנאות וכתבי עת שנותנים צ'אנס למשוררי העתיד. אך כפי שאומר מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד־ספריית הפועלים, עוזי שביט - רשתות הספרים כמעט ולא מזמינות עותקים של ספרי שירה, התקצוב מהמדינה מזערי והמגזר הפרטי לא מתלהב לתרום. "כלכליסט" ממפה את ענף השירה
"שירה נכתבת היום לא פחות מפעם, ובקרב הציבור יש הערכה גדולה וביקוש רב לאירועי שירה", אומר פרופ' עוזי שביט, מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד־ספריית הפועלים, שחרתה על דגלה אג'נדה ברורה ואחריות לתחום השירה.
"השירה לא מתה. היא חיה, והמשוררים הבולטים נהנים ממעמד. השינוי הגדול קשור לעולם המו"לות, שהוא כיום הרבה יותר מסחרי. תחושת השליחות שהיתה בעבר להוצאות הספרים כבר פחות ניכרת, והיום הן ברובן עסק כלכלי". שביט מוסיף כי "משורר שרוצה להוציא ספר ייאלץ לרוב לחפש מקורות מימון, לפנות לקרנות או לממן את הספר בעצמו. הוצאת ספר של 80 עמודים עולה 10,000–12,000 אלף שקל. הדברים האלה צריכים להיתמך בידי המדינה, כמו באירופה".
עולם השירה ומעמד המשורר ידעו שינויים ותהפוכות בשנים האחרונות. בשנות החמישים והשישים אנשים היו עוברים במיוחד ליד קפה כסית כדי לראות את גיבורי התרבות שלהם אלתרמן, שלונסקי ולאה גולדברג אז נכון שהמצב שונה כיום, אך עולם השירה עדיין גדוש בעשייה יצירתית ופעילויות ברחבי הארץ - מערבי שירה, פסטיבלים, השקות, ועד סדנאות כתיבה וכתבי עת רבים, ולכל אלה יש ביקוש גדול.
ד"ר ליאורה ברש מורגנשטרן, יו"ר עמותת הליקון - בית לשירה, שחוגגת את גיליון ה־100 של כתב העת "הליקון", ובו 100 שירים שבחרו אנשי ספרות מובילים, מדברת גם היא על המצב העגום בענף: "יש קושי פנומנלי לגייס תמיכה לשירה. תורמים לנו יחידי סגולה, אי אפשר לעשות פעילות כל כך ענפה בלא אמצעים. מזלנו שיש אנשים שבאמת מבינים את החשיבות והתרומה לציבור הישראלי כולו בפעילות שלנו".
גם המשורר ד"ר גלעד מאירי, מנהל עמותת "מקום לשירה" הירושלמית וחתן פרס אקו"ם לשנת 2012, מסכים: "שירה לא מתחברת אצל התורמים לצורך במשאבים כדי לקיים את הפעילות. אני שואל את אילי ההון למה הם לא תורמים לספרות? רוב התרומות הולכות למצוקה ולביטחון, ושוכחים את המקור הרוחני שמניע אותנו לקום בבוקר. מה יש אם האדם שבטנק יידע לצטט את דנטה ברגעי הזוועה?".
ליאורה ברש מורגנשטרן, יו"ר עמותת הליקון — בית לשירה: "יש קושי פנומנלי לגייס תמיכה לשירה. תורמים לנו יחידי סגולה" צילום: עמית שעל למו"ל אין כסף
אחת המטרות שלשמה קמה עמותת הליקון היא לקדם את השירה ולקרבה לקהלים חדשים. ב־2012 תמכה המדינה בפעילות הליקון בכ־650 אלף שקל, אך לדברי ברש מורגנשטרן זה מספיק רק ל־50% מהפעילות. המחצית השנייה מומנה באמצעות תרומות, שיתופי פעולה, קרנות והכנסות עצמיות.
"פעם יכלו המו"לים להוציא ספרי שירה, בזכות הרווחים ממכירת רבי המכר. הם עשו זאת בשביל המגוון, הנשמה והתרבות", אומר יו"ר התאחדות המו"לים ירון סדן. "כיום הוצאות הספרים כבר לא יכולות לעשות זאת, כי הן מפסידות ולא מרוויחות אפילו על רבי מכר. אם אין מימון של קרנות, המשורר צריך לממן את הפרסום מכיסו. אני מאמין ומקווה שחוק הספרים ישפר את המצב הכלכלי בענף, וימשיכו להוציא ספרי שירה. זה מאוד חשוב למרקם התרבותי שלנו, ועולם שבו ספרי שירה יוצאים בעיקר במימון עצמי של היוצרים הוא עולם תרבותי נכה. זה עוד סימפטום של המחלה שממנה סובל ענף הספרים בישראל, ואת זה צריך לתקן".
"מצב השירה השתנה בעקבות שלושה דברים", אומר מאירי, שהקים את "מקום לשירה" לפני 11 שנה עם "כתובת" - קבוצה של משוררים ירושלמים ששמה לה למטרה לקדם את השירה בכלל ובירושלים בפרט, "ריבוי הפסטיבלים, גידול בהיקף הסדנאות ומהפכת האינטרנט. למהפכה הזו קוראים 'פופואטיקה'. כל התרבות נעה לעבר הפופולרי ומשלבת בין גבוה לנמוך. המשוררים הפופוליטיים, ובהם רוני סומק, אגי משעול ואנוכי, עברנו משפה מליצית לשפה תקשורתית. ככל שיש יותר מדיה השירה הופכת נגישה יותר, ובפייסבוק מתפרסמים אינסוף שירים מדי יום. היום אפשר להגיע לכל משורר, ונוצר דיאלוג".
מאירי מסביר שלמהפכה הטכנולוגית יש גם השלכות כלכליות. הוא פונה לקובעי המדיניות - מדינה, עירייה, קרנות, מפעל הפיס - להביא בחשבון שהתמיכה בשירה צריכה להתאים לחוויה הטכנולוגית של 2013, כי לטענתו יש להם יכולת להביא קהל רב. "הצרכים בהקמת פסטיבל שירה השתנו, אנחנו לא בשנות השמונים. בעולם שבו הכל נגיש, טכנולוגי, דינמי ואינטראקטיבי, צריך לפחות מערכת הגברה טובה שעולה כסף, כי היום הקהל לא מוכן לקבל מופע 'דרדלה'.
מנגד, רוב המופעים הם בחינם, כי עדיין קשה להביא קהל בתשלום. בנוסף, יש משוררים שהם 'סלבס', וצריך לשלם להם יפה, ובצדק. זה לא מכובד להזמין חתן פרס ישראל ולשלם לו 150 שקל, וגם זה קורה. צריך להיות חוק שירה וספרות, שייתן מענה לכשלים ולפגמים שמביאים אותנו למצב שבו משוררים לא זוכים לתשתיות ותקציבים".
מאירי מצר על כך שאין בית ספר גבוה לכתיבה ברמה של סם שפיגל בתחום הקולנוע או רימון במוזיקה, ומנסה לגייס בימים אלה כספים להקמת בית הספר הגבוה לאמנויות המילה, שיתן מענה ליצירה הכתובה מכל הסוגים: שירה, פרוזה, מערכונים, ספרות ילדים ומחזאות. "אנחנו מחפשים תורם שילך איתנו. מיליון שקל וחצי בשנה ובית הספר עומד על הרגליים".
בנוסף לכתב העת שיוצא חמש פעמים בשנה ושלושה ספרים, מציעה עמותת הליקון גם בית ספר לכתיבה יוצרת בהנהלת אגי משעול, את פסטיבל השירה השנתי הבינלאומי שער, אירועי שירה בימי שלישי ששמם שלישירה והשקות ספרים. השנה הרחיבו בהליקון את הפעילות גם לפריפריה, בפרויקט "שירה על המפה" - סדנאות שנתיות בהנחיית צעירים בוגרי "תנועת תרבות", שעברו הכשרה מיוחדת ויושבים בגרעינים שונים בפריפריה ופועלים בקהילה. השנה נוצר שיתוף פעולה עם מכללת ספיר בפסטיבל אופקים, שם הועברו סדנאות כתיבה לתושבים. בנוסף, החל שיתוף פעולה בינלאומי ונערכו סדנאות תרגום הדדי של שירה עם משוררים מטורקיה.
דורי מנור, משורר ועורך כתב העת "הו!": "האינטרנט נותן דחיפה, הרבה מהצעירים הגיעו אלינו דרך הפייסבוק"
מאירי ושותפתו לניהול, נועה שקרג'י, פועלים ממשרד קטן במתנ"ס בירושלים ומפיקים מדי שנה עשרות מופעי שירה, חלקם בשילוב מוזיקאים מובילים, את פסטיבל "מטר על מטר", את כתב העת "כתובת", סדנאות וערבי קריאה בכל הארץ, גם לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.
בפרויקט לאוכלוסיות המיוחדות, שנערך בין השאר עם קבוצה של חירשים ביישוב הבדואי ערב אל נעים ועם בעלי פיגור שכלי מאשדוד, תמכה החברה למתנ"סים, אולם אף שהפרויקט זכה באות המופת של החברה למתנ"סים, הוא לא תוקצב השנה בגלל שינוי הקריטריונים לתמיכה. בשנת 2012 תמך מינהל התרבות ב"מקום לשירה" ב־315 אלף שקל, עיריית ירושלים ב־64 אלף שקל, ורוב הכסף הגיע מקרנות - 350 אלף שקל.
אופטימיות זהירה
באפריל יצא הגיליון התשיעי של כתב העת "הו!" של הוצאת אחוזת בית. הוא נפתח ברצף יצירות מפרי עטם של שישה משוררים בני 18–22, שצפוי להם מקום בקדמת הבמה של השירה העברית, אם יטפחו את כישרונם, כך לדברי עורך כתב העת דורי מנור. "התפקיד שלנו הוא להעמיד על במת השירה והספרות העברית דור חדש, קול חדש", אומר מנור.
"הו!" יוצא פעם או פעמיים בשנה, ויוזם אירועים בשיתוף מוזיקאים כמו רונה קינן, ערן צור, שלומי שבן ומאור כהן, שמטרתם להנגיש את השירה לקהל רחב יותר באמצעות הלחנת השירה.
"מקוננים, ובצדק, על מצב החינוך, אבל ספציפית בכל הקשור לשירה אני דווקא די אופטימי. השנים האחרונות הוכיחו שיש הרבה כותבים מצוינים. האינטרנט בהחלט נותן דחיפה, והרבה מהצעירים הגיעו אלינו דרך הפייסבוק", אומר מנור.
ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים: "עולם שבו ספרי שירה יוצאים בעיקר במימון עצמי של היוצרים הוא עולם תרבותי נכה" לפני מספר שבועות ראה אור הגיליון הראשון של כתב עת חדש לשירה, "מרחב" שמו, שנועד לתת במה לכותבים בתחילת דרכם. היוזמה היא של ארבעה סטודנטים לכתיבה מבית הספר לאמנות מנשר, שמוכנים לפרסם כל יצירה בכל שפה. אנשי "מרחב" הציבו לעצמם מטרה להשמיע קולות שממעטים להישמע, ובגיליון הראשון פורסמו שירים של משורר ערבי צעיר ושל פליט מאריתריאה.
בשישי האחרון הושק הגיליון השני של "מרחב". הפעם אין בו שירים משפות זרות כמו בגיליון הקודם, אבל בגיליון השלישי מובטחים שירים ברוסית. מקימי "מרחב" גדלו בעולם של אינטרנט ופייסבוק, האם זה שינה את מעמדו של המשורר? "אני חושבת שאפשר כך להגיע ליותר אנשים", אומרת שירי בין, ממקימי "מרחב", "אבל כיצור טכנופובי אני חושבת שזה בעיקר מבטל את הבתוליות בעולם. עוד לא ראיתי כמה טוב זה עשה למשוררים".
בהוצאת "קשב לשירה" של המשורר פרופ' רפי וייכרט מאוניברסיטת חיפה יוצא פעם בשבוע ספר שירה חדש. "הם לא נמכרים במספרים שהייתי רוצה, אבל יש אנשים שמהלכים על הכדור הזה והשירה נותנת להם תעצומות. עובדה שהאולמות מלאים באנשים שבאים להקשיב לשירה במקום לראות 'האח הגדול'".
על פי נתוני הספרייה הלאומית יצאו ב־2012 354 ספרי שירה (לעומת 369 ב־2011), מתוכם 254 שירת מקור בעברית, 35 מתורגמים, ו־74 בשפות אחרות.
רבים תולים תקוות בחוק הספרות: "המטרה היא חוק מקביל לחוק הקולנוע, אומר שביט. "שבמסגרתו המדינה תזרים כספים לכל תחומי הספרות והשירה. זה ישנה את המצב לגמרי, בדומה למהפכה רבתי שהתחוללה במעמד הקולנוע הישראלי". שביט מצביע על נקודה בעייתית נוספת. לדבריו, בחנויות הספרים מוקדש, בדרך כלל, רק מדף אחד לשירה, בעוד שעל שולחנות התצוגה, שמהם נקנים כ־90% מהספרים בחנות, לא מוצגים כמעט אף פעם ספרי שירה. "סטימצקי וצומת ספרים מזמינות רק 30–60 עותקים מכל ספר - וזה לכל סניפי הרשת למעט אם מדובר במשורר מוכר מאוד. בשבוע הספר בתל אביב ובירושלים היה דוכן השירה אחד מהמוצלחים ביותר של ההוצאה שלנו, כי הספרים הוצגו כראוי. זו היתה הזדמנות לחובבי שירה להיתקל בה, ולכן היקפי הקנייה היו גדולים".
