"ירושלים היא כמו טטריס"

בניגוד לנוף הירושלמי הכבד משהו שברקע, פיירו ליסוני הוא אדם צבעוני במיוחד. אפילו המטפחת שמבצבצת מכיסו מתאימה להפליא לצבעים בחדר המלון שבו מתקיים הראיון. "אני חצי ספרדי, חצי אשכנזי והשאר איטלקי", הוא מתהדר בהקשר היהודי שלו בקריצה, ומרבה לחייך ולפטפט את עצמו לדעת במבטא מהפנט. ליסוני, אדריכל, מעצב פנים ומעצב מוצר, מסתובב בעולם חצי מזמנו ולכן לדבריו חייו הם חופשה מתמשכת. לירושלים הגיע לפחות מיממה, ומכאן ימשיך לרומא ולארצות הברית. כשאינו בדרכים ליסוני מחלק את זמנו בין מילאנו, שם נמצא הסטודיו שלו לברלין, שם חיה בת זוגו. הוא עובד בו בזמן על כמה פרויקטים בארצות הברית, ובהם ריזורט במיאמי ומלון בדאונטאון ניו יורק, וגם על מלונות ברוסיה, סין ואיטליה.

ליסוני הוא חביבו של אלפרד אקירוב, הבעלים של חברת אלרוב, שהפקיד בידיו את עיצוב ממילא ומצודת דוד, שני מלונות היוקרה בירושלים. מלבדם עיצב לאקירוב גם את מלון הקונסרבטוריום שנפתח לפני שנה באמסטרדם. פרויקט העיצוב של מצודת דוד מזמן אותו לכאן מדי כמה חודשים. לפני כשנתיים הסתיים שיפוץ החללים הציבוריים במלון, ולקראת שיפוץ החדרים והסוויטות מתבצעות עבודות בחדר לדוגמה. שתי מעצבות מהסטודיו של ליסוני במילאנו מפקחות כאן על העבודה, והשיפוצים עצמם יתחילו באוקטובר: השטיחים יוחלפו בפרקטים, חלק מהקירות יחופו בפרספקס שעליו מפות עתיקות של ירושלים, ואת גוני הבז' יחליפו גוונים של סגול מעושן ואפור, בהתאמה לחללים אחרים במלון. "בעיניי ישראל היא חלק מאירופה, ולאירופים חייבים לחדש", הוא אומר. "גם הישראלים השתנו. הם יותר עדינים ומתונים, הרבה יותר מתוחכמים. מקומות הבילוי השתנו, האוכל יותר מעניין. הישראלים עשו דרך ארוכה ומביאים מסורות איכותיות, מוזיקה, וגם את המסוגלות להכיל טכניקות וטעמים. לדוגמה, פעם אוכל כשר היה נוראי, ועכשיו אני נדהם ממנו - ואני איטלקי".

פיירו ליסוני צילום: עומר מסינגר

איך זה לעבוד בירושלים?

"אני חוזר לפה כבר עשר שנים, ועדיין לא מכיר או מבין אותה. לשם כך צריך לחזור 4,000 שנה. ירושלים היא כמו טטריס. צריך לחשוב בה על היסטוריה, אנשים, פוליטיקה ודתות, להכיל את כולם ואז לחשוב ולשנות שוב. זו עיר קטנה שיש בה שילוב של כל האזור, וכאן עתיד המדינה".

איך משולבת ירושלים בעיצוב?

"אני בוחר במוטיבים מקומיים. בממילא שילבתי תמונות של צלם מקומי, למצודת דוד אני מכניס את העיר העתיקה. הדפס של מרילין מונרו ייראה כאן מגוחך. מלון חייב להתאים לסביבה שבה הוא נבנה. למצודת דוד מגיעים בעיקר אמריקאים (הם 80% מאורחי המלון לעומת 50% בממילא, לדברי דויד טאקר, סגן נשיא לשיווק בחברת אלרוב מלונות יוקרה). האמריקאים חושבים שהם יצירתיים, והם לא. הם אומה של טעם רע וגישה גרועה".

אילו מלונות אתה אוהב בישראל?

"בתל אביב רק את מלון מונטיפיורי. כל השאר אינם פונקציונליים, מעוצבים בטעם רע ונראים כמו בנקים. בלי טעם".

"אני לא מדבר בקטגוריות, זה דבר שעיתונאים עושים. אני אירופי, איטלקי, ארכיטקט. בניגוד לאחרים, אני לא מפחד להשאיר חלל ריק. זה סטייט אוף מיינד. אני בא מבית מעוצב בטעם טוב, ולכן יודע להעריך דקורציה וגם פשטות".

"במלון מספיק שיהיה נוח", אומר ליסוני. "כשמעצב מכוון לכך שהאורחים ירגישו כמו בבית זה בולשיט. מלון זה לא בית. במלון יש רגישויות אחרות - שיהיה אתני עם מודרני, שיהיה שקט, שיהיה אור. לתוך זה מכניסים אלמנט מוכר ומשפחתי. בבית יש גם קוד התנהגות אחר. אני רואה לפעמים ילדים קופצים על ספות בלובי, בעוד שבבית מישהו כבר היה גוער בהם שיירדו. אבל במלון הם שילמו אז מותר להם לעשות מה שהם רוצים. ואני בכלל לא מדבר על הישראלים. בטוקיו, למשל, פתחנו להרצה מלון יוקרתי, ובתוך שלושה שבועות נגנבו 50% מהמנורות שליד המיטות".

מאיפה אתה מביא את החומרים והאביזרים שבהם אתה משתמש?

"בדרך כלל מאיטליה. זה המקום לקבל בו את התמורה הכי טובה למחיר. כשמאשימים אותי שאני לא מעצב מלונות ירוקים אני אומר שאני ירוק כי אני ריאליסטי. צריך לחשוב כלכלית ולמצוא את המוצר הטוב ביותר במחיר הטוב ביותר. זו דרכי להיות ירוק, לא להשתמש בפאנל סולארי. אני אוהב אקולוגי רק אם זה נכון ולא מהונדס".

כשאתה יוצא לחופש, באיזה סוג של מלונות אתה מתארח?

"אני אוהב סקי ושיט, אבל אני באמת לא יכול לבחור לעצמי מלון לנופש, בעיקר כדי שלא יהיה את מי להאשים אם הבחירה גרועה. אז בת זוגי מתילדה בוחרת. זה יותר בטוח".

ומה היא בוחרת שיהיה גם טוב ומתאים עבורך?

"קטן, ייחודי, אבל לא שמגדיר את עצמו בוטיק. שיהיה בו שירות מצוין, וכמובן לא מעוצב מדי".

אף פעם לא משעמם לך?

"משעממים אותי אנשים משעממים או טיפשים. ושדות תעופה. לאונג'ים הם המקומות הכי משעממים שאני מכיר".