האמן המבטיח, ציון אברהם חזן, מקיים
חזן, זוכה תחרות האמן המבטיח של "כלכליסט" לשנת 2012, פותח מחר תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. שתי עבודות הווידיאו שבתערוכה מוקדשות ל"מרגנית", המגדל שמתנשא מעל בסיס הקריה שמול המוזיאון
"אני שמח להציג את שני הסרטים בתערוכה במוזיאון תל אביב, בייחוד מפני שהם מתייחסים לרחבת המוזיאון ולבסיס הצבאי שמעבר לכביש", אומר ציון אברהם חזן, האמן הראשון שיציג תערוכת יחיד במוזיאון בסדרת "מדברים אל הקירות" המתמקדת באמני וידיאו צעירים.
"ברק רעיוני וביצועי"
במרץ 2012 נבחר חזן (27), בהיותו סטודנט במדרשה בבית ברל, לאמן המבטיח של "כלכליסט" בתהליך שהשתתף בו צוות שופטים מבכירי האוצרים והגלריסטים בישראל. בשנה שחלפה מאז הספיק לסיים את לימודיו, והוא יציג בתערוכה שתיפתח מחר את עבודות הגמר שלו מהמדרשה - "מרגנית" ו"סלית". אוצרת המוזיאון אלן גינתון בחרה בעבודותיו של חזן לאחר שצפתה בהן בתערוכת הגמר. "העבודות נבחרו בשל הרלבנטיות שלהן והברק הרעיוני והביצועי", היא מסבירה, "הן עוסקות במרחב הציבורי שהמוזיאון הוא חלק ממנו, וקושרות בין מגדל המרגנית, החולש על הקריה, למבנים שלטוניים מודרניסטיים־ברוטליסטיים אחרים במתחם ולפסל 'העקידה' של מנשה קדישמן ברחבת המוזיאון".
חזן על רקע המרגנית. מופיע כמו בחרך ירי בין שני בניינים צילום: עמית שעל שני הסרטים של חזן הם פרי תהליך בן שלוש שנים. "הסרטים נוצרו במקביל מתוך מחשבה שיוצגו יחד בחדר אחד", הוא מספר. "המושא המרכזי של שתי העבודות הוא בניין מרגנית הממוקם בבסיס הקריה בתל אביב. בשבילי המגדל מסמן נקודת מרכז של שטח שאין לי גישה אליו, שטח חסום בלב של העיר שאני חי בה. כשאני הולך מהסינמטק למוזיאון תל אביב או מתחנת הרכבת השלום לכיכר הבימה, אני מוצא את עצמי מקיף מתחם צבאי רגיש ביותר. מה שמטריד אותי הוא לא מה יש בתוך המתחם הזה. אני מוטרד מהחיים האזרחיים והתרבות שנרקמו כאן, סביב הבסיס הצבאי. בסרטים שלי מרגנית מוגדרת כנקודת המרכז הבלתי מעורערת שכל הבניינים בעיר מסודרים סביבה. המגדל משך את תשומת לבי כשיום אחד ראיתי אותו מופיע במפתיע בחרך בין שני בניינים ברחוב אבן גבירול.
הצורה המשונה של המגדל הזה מיד מייצרת אצלי תחושה שמישהו מפקח עליי, אבל אולי בזכות חרך הירי, בכל זאת יש לי סיכוי בקרב המבטים. במהלך העבודה גיליתי ששם המגדל הוא מרגנית ושבעצם מדובר במגדל־אשה. מאז ליוותה אותי המחשבה שאולי זו לא מלחמה, אלא שיחה שבמסגרתה אני שואל: 'מרגנית, מה את רוצה שאעשה איתך? איך אני אמור לחדור אל לבך עם כל החומות האלה שבינינו?'. אני מרגיש שהעבודות הן בבסיסן פרי של דיאלוג עם המגדל".
מה אומרת מבחינתך ההצגה של העבודה במוזיאון?
"אני מתרגש מאוד מהתערוכה, בין היתר כי זו תערוכת היחיד הראשונה שלי. אני שמח גם כי אני חושב שהעבודות מתאימות במיוחד למוזיאון. חלק גדול מהסרטים צולם ברחבת המוזיאון, שצופה לקריה. אנשים שיסיימו לראות את העבודות בתערוכה ייצאו מהמוזיאון לרחוב והמגדל האמיתי יקבל את פניהם".
ההתייחסות לעבודות במוזיאון תהיה אחרת לדעתך מזו שקיבלו עד היום?
"אני מאוד סקרן לראות את התגובות. 'מרגנית' הוצגה בחו"ל, באיטליה ובאנגליה, ואף שהיא נוצרה ממחשבה מאוד מקומית, אנשים ממקומות רחוקים בעולם גילו משיכה משונה למגדל הזה".
מישהו פתח את הברז
חזן זכה, כאמור, להכרה עוד כסטודנט, כשהוכתר לאמן המבטיח של "כלכליסט" עם עבודת וידיאו־ארט העוסקת ברון חולדאי. הזכייה בתואר והמעבר מהלימודים למוזיאון תל אביב מהווים מסלול הצלחה נדיר ביחס לאמנים ישראלים צעירים.
העובדה שהעבודות שלך זוכות לפרגון מקלה את תהליך היצירה?
"בשנה האחרונה אני מרגיש כאילו מישהו קצת פתח את הברז - יש מעט יותר משאבים לעבודה, ויש התעניינות ממקומות שאשמח להציג בהם את עבודותיי. אבל הדברים האלה לא מסירים את משקל האחריות שיש לי כלפי העבודות עצמן. עבודות טובות מגיעות ממקום של כנות מוחלטת והיעדר פחד, ואלה דברים שתמיכה מבחוץ לא יכולה לעזור בהם".
אמנים צעירים רבים מתקשים להשתלב ולהתפרנס בתחום. אתה מזדהה?
"אני לא חושב שהקושי של אמן צעיר בישראל שונה מהקושי של צעיר בישראל. הקושי שלי כאמן קשור לשאלות שאני שואל את עצמי כשאני עובד. את הקשיים הכלכליים אני לא רואה כקשורים להיותי אמן, אלא להיותי אדם שחי כאן. אני מלמד וידיאו בתיכון דב הוז בתל אביב, ואני לא מזהה שוני חברתי־כלכלי מהותי ביני לבין מורים אחרים בבית הספר".
