השבוע: הדיקטטורים הגדולים
גל המחאות בטורקיה נגד ארדואן מאיים גם על הכמיהה ל"הכל כלול" באנטליה, ואולי ניאלץ להתנחם בכך שהקיץ יביא את הרב סתיו וקץ לדיקטטורה התורנית?
08:22
06.06.13
אם הצעירים הטורקים היו ממתינים עם המחאה לספטמבר, הקיץ הזה יכול היה להיות כמעט מושלם. בחודשיים האחרונים, בזכות תיווכו של הנשיא אובמה, הפסיק ראש ממשלת טורקיה ארדואן את התקפותיו על ישראל, עבר לשפוך את חמתו על אסד והשיב את התקווה לחופשת "הכל כלול" החביבה כל כך על ישראלים רבים. לא ברור איך יסתיימו המהומות בטורקיה, אבל נראה שהנופשונים באנטליה בסכנת ביטול.
הגזירות הכלכליות לא יסייעו למי שיחפש אלטרנטיבה בארץ. אילת יקרה להחריד, וגם שבוע בצפון - בצימר עם ג'קוזי צנוע - לא מגיע לקרסוליים של הדילים שטורקיה מציעה, כך שהשמחה לאידו של ארדואן עלולה לחזור אלינו כבומרנג. ובכל זאת, נתניהו לפחות יכול לחייך. הצעירים הטורקים עשו את מה שראש ממשלת ישראל יכול היה רק לחלום עליו אחרי המרמרה. להגיד לארדואן שהוא דיקטטור חצוף בריש גלי.
למרות המהומות בארצו שמר ארדואן על יציבות זחיחותו ולא מצא לנכון לשנות את תוכניותיו בחו"ל, אך השיבה לטורקיה תאלץ אותו להתמודד עם המציאות הלא פשוטה שניחתה עליו, אחרי שגילה להפתעתו הרבה שהוא לא מנהיגה הנערץ של הדמוקרטיה הטורקית, אלא דיקטטור מאוס בדמוקרטיה שסועה.
כרזה נגד ארדואן בכיכר טקסים, איסטנבולצילום: רויטרס
דיקטטורים אינם יודעים שהם דיקטטורים עד שמישהו עורף את ראשם. מנהיגה לשעבר של לוב, מועמר קדאפי, הוא הדוגמה המתה האחרונה לכך, עד שיתברר מה יעלה בגורלם של מובארק במצרים, של אסד בסוריה, ומי יודע מה יתחולל באיראן. מוקדם אולי לדמיין את אחמדינג'אד תלוי באחת הכיכרות בטהרן, אבל ההפגנות הגיעו אפילו לשם. עד כה בישראל הדמוקרטית פרשו הדיקטטורים הפוטנציאליים מרצונם, לפני שראשם נערף. ככלל, אצלנו הדיקטטורה אינה פרסונלית אלא מוסדית. הרבנות הראשית היא דוגמה למוסד דיקטטורי, שהרבה יותר מדי שנים משרת חבורה של פוליטרוקים תורניים ומלחכי פנכתם.
הישראלי החילוני, שאינו מצוי בהוויית העסקנות הדתית, ישמח לראות את הרב דוד סתיו, יו"ר רבני צהר המתונים, מתיישב על כס הרבנות הראשית ומוחק, למשל, את תפקידם המופרך של משגיחי הכשרות, שכל עבודתם המפרכת מסתכמת ברחרוח האווירה במטבחים ובהצצה תורנית לסירים מהבילים, תמורת תשלום שאינו סמלי.
משגיחי הכשרות הם דוגמה לסיאוב שפשה ברבנות, אבל הם האחרונים בשרשרת המזון - הפועלים של הכוורת שמתנהלת תחת "כלכלני" הבד"צים למיניהם, המגלגלים מכונות משומנות בכסף. בנוגע לגיור, הדרך שמציע הרב סתיו סימפטית יותר אבל אינה שונה מהותית. המתגייר, בניגוד למי שנולד יהודי, יידרש להבטיח קיום חיים דתיים. למה? אין לי תשובה טובה לכך פרט למסקנה הפשטנית, שמי שבוחר להיות יהודי נתון תחת חזקתם של רבנים, משגיחי היהדות למיניהם, בין שהם מתונים ובין שהם קיצוניים.
במאמץ רב השיג נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, את תמיכת חברי מפלגתו ברב סתיו. גם האופטימיים מבינים שהדרך לשינוי מהותי עוד רחוקה, בין היתר משום שכוחה של ההקצנה הדתית במותניה. בכל מקרה, לפני שנדע מה יעלה בגורל הדיקטטור מאנקרה והדיקטטורה התורנית אצלנו נזכה בתשובה לשאלה דחופה יותר: האם הקיץ ניסע לאנטליה?
