סלב עם ספונסר

מאז שהושק ב־2009, אתר המימון Kickstarter יצר הדים בתעשיית האמנות, הקולנוע והבידור. אם בעבר נזקקו אמנים לחסדי האולפנים הגדולים ולקשרים רבים, הרי שהיום, בעידן האינטרנט, הציבור הוא זה שמממן אמנים, מחליט מי ראוי להצליח ובאמצעות ההשתתפות במימון מספק הזדמנות ליזמים נטולי קשרים והשפעה. לפחות כך אנו אוהבים לחשוב.

לאחרונה נראה שגם קיקסטארטר, למרות ההילה האוטופית ולמרות המשך ההצלחה לפרויקטים של יזמים אלמונים, עלול להפוך במה לסלבריטאים. דוגמה עדכנית וקיצונית במיוחד היא פרויקט המימון ליצירת סרט לסדרת הקאלט "ורוניקה מרס". יוצר הסדרה, רוב תומאס, הסביר שניסה למכור את הרעיון לאולפן האחים וורנר, בעל הזכויות על הסדרה, שלא השתכנע. לאחר שנים של ניסיונות שלא צלחו החליט לנסות את קיקסטארטר. הזכויות עדיין יהיו של האחים וורנר, אבל הם הצהירו כי אם יראו שהפרויקט יצליח, הם יבינו שיש לסרט קהל ויפיקו אותו (מה שמעלה שאלות בנוגע לצורך של צוות ורוניקה מארס במימון עצמו, מעבר להצהרת כוונות). בסופו של דבר הגיע הפרויקט לסכום של 5.7 מיליון דולר, שנתרמו על ידי 91,585 גולשים. צילומי הסרט, הבטיחו היוצרים, יחלו כבר בקיץ הקרוב.

זאק בראף ובת זוגו, טיילר בגליצילום: שאטרסטוק

זאק בראף ("סקראבס") טוען שפרויקט המימון של ורוניקה מארס עודד אותו לפתוח פרויקט מימון משלו לסרטו העצמאי, "WISH I WAS THERE" (האותיות הגדולות במקור). בראף מספר כי מימון הסרט על ידי אולפנים יוביל, מטבע הדברים, לשינויים בתסריט והגבלת החופש היצירתי שלו. מימון הציבור יעניק לו - מיליונר בעצמו, יש לציין - את היכולת לקבוע איך ייראה הסרט. בדומה למגייסי מימון אחרים, בראף מעניק לתורמים מגוון פרסים - מעדכונים שוטפים על התקדמות הסרט ועד אמירת משפט בסרט והזמנה לפרמיירה. הסרט, שבתוך שלושה שבועות גייס כמעט 2.5 מיליון דולר, יגולל את קורותיו של שחקן עני שאינו יכול לממן בית ספר פרטי לילדיו ונאלץ לחנך אותם בבית עקב היעדר אמצעים. האירוניה חינם אין כסף.

אמנדה פאלמר מגייסת

הפרויקט של בראף ו"ורוניקה מארס - הסרט" הן רק שתי דוגמאות מהזמן האחרון ליוזמות של סלבריטאים. בעמוד ה־Most Funded, החושף את הפרויקטים המצליחים ביותר באתר, אפשר למצוא לצד ורוניקה מארס גם את הפקת האלבום החדש של אמנדה פאלמר, הדפסה מחודשת של הקומיקס הפופולרי "The order of the stick" ופרויקט למימון מיצב אקולוגי של האמן ספנסר טוניק בים המלח. גם בזירה המקומית הרימה תופעת ה־Crowdfunding את ראשה, ופרויקט המימון של הכותב עוזי וייל לספרו החדש באתר Headstart, הגרסה המקומית לקיקסטארטר, גייס כ־100 אלף שקל בשבוע הראשון להקמתו, והיד עוד נטויה.

בין כל סיפורי ההצלחות הללו, קשה שלא לתהות מהם סיכוייו של אדם מן השורה - ללא קשרים, מעמד או עשרות אלפי עוקבים בטוויטר - לממן פרויקט עצמאי. כשבראף נשאל בביקורתיות מדוע אדם בעל אמצעים וקשרים כשלו פונה לציבור כדי לממן את סרטו החדש, הוא התרגז וענה שמעבר לכך שהוא לא עשיר כפי שחושבים, העובדה שאנשים נכנסים לפרויקט שלו תוביל אותם להמשך שיטוט בקיקסטארטר ולתרומה גם לפרויקטים אחרים, מוכרים פחות.

כישלונות מוסתרים

התחקות אחר הפרויקטים שלא זכו למימון אינה עבודה קלה. למעשה, לא מעט בלוגים טכנולוגיים מצביעים על כך שקיקסטארטר מסתירים במכוון את הפרויקטים הללו, כחלק מהמודל הכלכלי שלהם. החלוקה הקטגורית של האתר מכוונת את המשתמשים בדיוק לאן שיוצריו רוצים שיגיעו - לפרויקטים הפופולריים, המומלצים, הממומנים היטב. למעשה, אלמלא עמוד הסטטיסטיקות הקטן היה מסתתר לו בתחתית העמוד, כנראה לא היה דבר שמעיד על כך שמרבית הפרויקטים אינם זוכים למימון - וזה עוד בלי לדבר על הפרויקטים שנדחו על ידי קיקסטארטר, ועליהם אין נתונים כלל. גם גוגל אינו עוזר בכך. אפילו בחיפוש ממוקד קשה מאוד למצוא פרויקטים שלא זכו למימון. סביר להניח שאילו היו מגיעים לתוצאות רלבנטיות בגוגל, היו ממומנים. מתברר שאלו לא כישורי החיפוש הלקויים שלכם. קיקסטארטר עצמו מאנדקס את העמודים כך שפרויקטים כושלים לא יופיעו בתוצאות החיפוש - לא הפנימי ולא אלו של מנועי החיפוש. לינק ישיר יעבוד, אבל אם תרצו למצוא אילו פרויקטים כשלו, פשוט לא תצליחו. כאילו זה מעולם לא קרה.

אם כן, מדוע בכל זאת קיקסטארטר הופך לזירה סלבריטאית? מעבר ליכולת החשיפה של ידוענים - בין אם מדובר בכאלו שמייצרים סרטים הוליוודיים ובין אם בקהילות רשת מקושרות - הרעיון שעליו מבוסס מימון ההמונים, יותר מהפרסים, הוא היכולת להיות חלק מפרויקט חדש. להצביע עליו, לכשיקום, ולהגיד לכולם שאתה היית חלק מהיצירה שלו. בלעדיך אולי זה לא היה קורה. כשאתה תורם לאלמוני, יכול מאוד להיות שהכסף הזה ייעלם, ואף אחד לא ישמע על הפרויקט. אבל כשמדובר בסלבריטאי, זה כבר לגעת באבק כוכבים. מתברר שגם במאה ה־21, זה עדיין מוכר.