יותר נח לדפדף

האפליקציה לילדים "Noah Bakes a Cake" נולדה כמעט בטעות. הרעיון המקורי של רותי גינדי (66) ובתיה סמולר (63) היה להוציא ספר ילדים מודפס מבוסס על תמונות מצולמות לצד טקסט מינימליסטי. אחרי שסיימו לצלם ולערוך, רגע לפני הירידה לדפוס, הציע להן מכר משותף להתאים עצמן לעידן הדיגיטלי ולהפוך את הפרויקט לאפליקציה. כרגע זמינה האפליקציה, שנוצרה "לגמרי מתוך הנאה, עניין וכיף ולא מתוך רצון להתפרנס", לדברי השתיים, באנגלית בלבד, אך בקרוב תצא גם בעברית ובשפות נוספות.

פיתוח האפליקציה לקח לא מעט זמן. גינדי וסמולר הגו את הרעיון ואת נח גיבור הסיפור - ילד בובה שאכל אצל סבתא עוגה ורוצה לדעת איך יוכל להכין אחת בעצמו. את הבובה שצולמה באפליקציה, יצרה הבובנאית נגה עוזיאל, והצילומים ארכו ונערכו במשך שנתיים.

(מימין) בתיה סמולר ורותי גינדי עם הבובה נח והאפליקציה. גם משווקות לבדצילום: תומי הרפז

כשהגיעו לשלב הטכנולוגי מצאו עצמן השתיים "לא בקטע האלקטרוני" והוציאו מכרז בינלאומי שהביא להן יותר מ־15 הצעות מכל העולם, ובסוף נוצר חיבור עם חברה מהודו. "החברה מהודו נתנה מחיר סביר, והמלצות העידו שהיא אמינה ומקצועית. בארץ קיבלנו הצעת מחיר גבוהה פי 10", מספרת סמולר. כך מצאו השתיים את הפתרון הטכנולוגי, סיפקו את הצילומים, התסריט וקובצי הקול והקריינות, ובתוך חמישה חודשים הסתיימה העבודה על האפליקציה.

עצמאות גם שיווקית

האפליקציה מיועדת לגילי שנתיים עד חמש ומחירה בחנות האפליקציות 1.99 דולר. התנסות במוצר העלתה שאיכות התמונה והסאונד הם ברמה גבוהה מאוד. העובדה שנח הוא בובה תלת־ממדית המצולמת על רקע סביבה אמיתית ולא מצוירת מאנישה אותו, וכך הוא מצליח לעורר אמפתיה בקרב הילדים, שכמובן מזהים מהר מאד את אפשרויות המגע הייעודיות. בת הארבע נהנתה ל"דפדף", ושאלה אם אפשר לרכוש את הבובה גם בחנות.

מה השלב הבא, איך אתן מתכוונות לקדם את האפליקציה?

גינדי: "אנחנו עכשיו מתחילות ללמוד את הצד השיווקי עם אנשי מקצוע, לומדות דרך הפייסבוק, ומובן שיש עניין לשווק גם בחו"ל. אנחנו לא מתכוונות לקחת איש שיווק, נעשה את זה בדרכנו. אנחנו נעזרות בחברים ואנשים מומחים מאיתנו, וכולם כל כך רוצים לעזור שנראה לי שניעזר רק בהם, נראה לאן זה יגיע".

סמולר: "אני אמנם לא פריקית של פייסבוק ולא נכנסת, אבל יש לי חשבון וזה לא זר לי, ושתינו מורידות אפליקציות, וטכנולוגיה והאינטרנט נגישים לנו. אנחנו מעשירות את הידע דרך האינטרנט, ולומדות המון מיוטיוב למשל".

אבל אחרי כל המהלך הטכנולוגי נראה שהלב של השתיים נמצא עדיין בדפוס, וכך כאשר הן נשאלות אם הספר ייצא גם בדפוס אומרת גינדי: "אין כמו ספר שמחזיקים ביד ומדפדפים", וסמולר מוסיפה, "אנשים מבקשים שנעשה מזה ספר כי זה ממש חמוד. נפגשנו עם מו"לים ואמרו לנו שאין היום כמעט ספרים מצולמים כמו פעם, ואנחנו מתכננות לעשות את זה".