$
פנאי

בן טובים

ראבי קולטריין, שיופיע בישראל בשבוע הבא, התפרסם כבנו של אגדת הג'אז ג'ון קולטריין, והפך מוזיקאי מצליח בזכות עצמו. לכלכליסט הוא מספר על החיים עם הורים מוזיקאים ועל אלבומו האחרון המועמד לגראמי

נמרוד צוק 09:00 17.04.13

 

שמו של הסקסופוניסט ראבי קולטריין הולך לפניו, במובן הכי מילולי שאפשר. כשאתה הבן של ג'ון קולטריין, אחת מאגדות הג'אז העצומות בכל הזמנים, צריך לא מעט אומץ כדי לבחור לעסוק במוזיקה, ועוד באותו הכלי שמזוהה עם אבא שלך. אבל נראה שלקולטריין (48), שיגיע החודש לישראל בפעם השלישית, כבר פחות אכפת מההשוואות הבלתי נמנעות ומהשאלות הקבועות על החיים המקצועיים בצלו של קולטריין האב.

 

ראבי קולטריין עם הסקסופון
ראבי קולטריין עם הסקסופון

 

"היצירות של אבי ואמי חשובות לי במידה שווה, ואני מוצא חלקים מעצמי כשאני מקשיב לחלק מהן", הוא אומר. "מה שאני אוהב במוזיקה של אמא שלי זה האופן שבו היא לא יצרה רק עבורה, אלא ניסתה להביע דברים גם עבור אחרים. המוזיקה היתה כל חייה, זו מוזיקה שהיא ניגנה בכנסייה כחלק מהחיבור שלה לקהילה, מוזיקה שהיתה מבחינתה דרך לתקשר עם האנושות". אמו של קולטריין, אליס, שמתה לפני שש שנים, היתה פסנתרנית ומלחינה מוערכת. באלבומה האחרון, "Translinear Light" מ־2004, שיצא אחרי 26 שנה שבהן נמנעה מלהקליט אלבומים, ראבי היה מעורב כמפיק מוזיקלי וכנגן. את אביו, שמת ב־1967 כשהיה בן שנתיים, לא פגש מעולם, ולמורשת המוזיקלית שלו החל להתוודע ברצינות רק בתקופת התיכון. בהמשך הדרך הוא ניגן עם ענקי ג'אז אחרים כמו הרבי הנקוק, פרעה סנדרס וסטיב קולמן.

 

תאונה משמחת

 

לישראל מגיע קולטריין הפעם כשהוא בשיא הקריירה שלו: הוא הוחתם בלייבל היוקרתי בלו נוט, אולי חברת התקליטים החשובה בעולם הג'אז, אלבומו השישי "Spirit Fiction" שיצא ב־2012 זכה לשבחי המבקרים ואף היה מועמד לגראמי, והוא מעורר עניין בתקשורת לא רק במשבצת הבן־של אלא כאמן מסקרן בזכות עצמו. "כשעבדתי על האלבום הייתי מודע מאוד לכובד המשקל של הלייבל ולחשיבות ההיסטורית שלו, וזה יצר לחץ לעמוד בסטנדרטים הגבוהים הללו" הוא אומר, "אבל בסופו של דבר זה משני, העיקר הוא להשתמש בזה כדי ליצור את מה שאתה רוצה לבטא כאמן".

 

תהליך היצירה של "Spirit Fiction" היה יוצא דופן: כמה מהקטעים באלבום הוקלטו עם נגני הרביעיה הקבועה של קולטריין, ואחרים בסשנים שנוספו מאוחר יותר, בליווי ארבעה נגנים אחרים שאיתם ניגן בעבר. האלבום נפתח בקטע "Roads Cross" שהוקלט בנגינה חיה מאולתרת, והוא כולל חומרים מקוריים (שישה קטעים שלו, שלושה של החצוצרן ראלף אלסי) לצד שני ביצועים לקלאסיקות של אורנט קולמן ופול מושיאן. "זו היתה תאונה משמחת", הוא מספר על תהליך יצירת האלבום, "ההחלטה לעבוד עם שני הרכבים במקביל לא תוכננה מראש, זה קרה בזמן ההקלטות והתוצאה הסופית יוצרת ניגוד מעניין בין השניים. אני מאוד אוהב את הקטע הפותח, הגענו אליו בלי תווים כתובים, רק עם רעיון למבנה כללי וכמה קונספטים שהפכנו ליצירה שלמה תוך כדי נגינה באולפן".

 

קולטריין הוא מרואיין מיומן ונינוח שקשה להוציא משיווי משקל, אבל נראה ששאלה אחת מצליחה להרגיז אותו. "אני לא מגדיר את עצמי כמוזיקאי ג'אז, אני פשוט מוזיקאי. ניגנתי עם ראפרים, עם יוצרי מוזיקה אלקטרונית, עם סוגים שונים של אמנים", הוא עונה כשנשאל על שיתוף הפעולה עם בן דודו, היוצר המצליח פליינג לוטוס. "חלק מהדברים פופולריים יותר וחלק פחות, זו לא הנקודה. הנקודה שלי היא להיות איפה שאני רוצה להיות ולהביע את עצמי באמצעות המוזיקה, ולקוות שאנשים יאהבו את זה".

 

ראבי קולטריין יופיע בזאפה הרצליה ביום רביעי, 24 באפריל.

 

x