ביקורת אלבום: "Wonderful, Glorious / להקת אילז
יש אמנים שמתמחים בעשיית חריצים מדממים בנפש של עצמם. אבל מהקידוח המתמיד הזה בכעס, במוות ובהשפלה יוצאת מוזיקה שנוגעת בלב של כל מי שמאזין לה
יש אמנים שמתמחים בעשיית חריצים מדממים בנפש של עצמם. אבל מהקידוח המתמיד הזה בכעס, במוות ובהשפלה יוצאת מוזיקה שנוגעת בלב של כל מי שמאזין לה. שני העשורים לקיומה של להקת אילז סיפקו שלל אלבומים ברוח הזאת, ועכשיו מגיע העשירי. קהל היעד: חובבי רוק אינדי שהשפעותיו נעות מהביטלס עד טום ווייטס.
דבר המבקר: "נמאס לי כבר להיות מרוצה מעצמי / נמאס לי להיות עכבר / לסתום את הפה", יורה מארק אוליבר אברט בשיר הפותח, "Bombs Away", ומסמל את כיוון היצירה החדשה שלו: זועם, מנוכר ולא מתנצל. החדש של האילז, להקה שהיא למעשה אברט עצמו, ממשיכה את הכיוון של אלבומים כמו "הומברה לובו" ואחרים מהעשור האחרון. פחות המרירות המתקתקה של תחילת הדרך, יותר אינדי־רוק מגורען שהוקלט בסשנים חיים ונשען על הברקות הפקתיות של סאונד, מהסוג שהפכו כל יצירת שלוש דקות של האילז לקסם. הסינגלים שיצאו מהאלבום, "Peach Blossom" ו"New Alphabet", מכילים מספיק המצאות קטנות שהופכות כל אחד מהם לקלאסיקה מיידית. זה לא מקרי ששירי הלהקה חודרים לפסקול חייהם של מי שכלל לא מכירים אותם - הם אחת הלהקות הכי מושמעות בסרטים וסדרות. אולי כי כל שיר שלהם הוא מין סרט קטן לאוזניים, שכל הזמן מחפש לגוון ולהפתיע. הקול הסדוק של אברט ממשיך לספר סיפורים על תסכול, בדידות, מאבק, חיפוש ואהבה, אבל באלבום הזה הגישה הרבה פעמים חיובית, מאמינה בטוב. ואולי זה לא פלא שהאהבה היא אכן התשובה, כמו שהוא אומר בשיר הנושא שגם מסיים את האלבום: "האהבה שלי הביאה אותי לכאן, להראות לך שזה נכון - עלוב נפש כמוני יכול להצליח" (הליקון, 49 דק‘).
שורה תחתונה: מאלבומי האינדי־רוק הטובים של התקופה האחרונה.
"על החיים ועל המוות" / נדב ברנע. אלבום הבכורה של ברנע מפתיע מבחינת הסאונד המגובש שלו, שיש בו משהו מלטף ואטי שמתאים מאוד לחורף. ברנע מגיש סיפורים קטנים ועדינים, על סצנות עירוניות ותחושות של אהבה וגעגוע. עם הרבה חברים טובים שמשתתפים, כמו חמי רודנר, רועי דהן, בן ספקטור ונעם רותם, האלבום הזה הוא הצהרת כוונות מבטיחה (הוצאה עצמית, 36 דק').
