ביקורת: הספר "הגבעה" מאת אסף גברון
סיפורה של ההתנחלות הבדיונית מעלה חרמש ג' שווה קריאה ומעורר ציפייה לקראת הספר הבא של גברון
סיפורה של ההתנחלות הבדיונית מעלה חרמש ג'. קהל היעד: כל מי שחי במדינת ישראל.
דבר המבקרת: בערך בשליש הספר, כשמתחילים להבין מה מנסה לעשות אסף גברון, אין ברירה אלא לעצור - ולהתפעל. "הגבעה", שמוגדר על גבי העטיפה "רומן רחב יריעה ונועז", באמת מתיימר להיות כזה - ובעידן שבו סופרים ישראלים בעיקר מנמיכים ציפיות יש ביומרה הזאת משהו מרענן ומפתיע. האחרון שעשה זאת בהצלחה היה אסף ענברי עם "הביתה", גם הוא רומן שעוסק בסיפורו של מקום, וגם גברון מצליח לעמוד יפה לפחות בחלק מיומרותיו, אם כי בניגוד לענברי הוא נותר פחות קרוב לשלמות ולתואר "רומן עברי גדול" (מצד שני, הספר של ענברי כל כך טוב שקשה להתחרות בו).
"הגבעה" מגולל את סיפורה של מעלה חרמש ג', התנחלות שהיא לעתים חלק ממעלה חרמש הוותיקה ולעתים לא - כטוב בעיני תושביה. בראש ההתנחלות עומד עתניאל עסיס, דמות שמזכירה את אבי נוער הגבעות אברי רן, אך גברון בוחר להתמקד בשניים מהתושבים האחרים: רוני וגבי קופר־נחושתן, מנהל השקעות כושל שנמלט מלקוחותיו הניו־יורקים ונוחת אצל אחיו החוזר בתשובה בהתנחלות. תשומת הלב שגברון מעניק למערכת היחסים בין האחים, אף שהיא משורטטת ברגישות ובדייקנות, גם פוגמת מעט בסיפור - ההתנחלות כולה, על תושביה השונים, מעניינת בהרבה וכוללת אלמנטים סוריאליסטיים בילט־אין. כמו אפיקים של ענברי וכמו הכפרים של סופרי היידיש הגדולים, מעלה חרמש ג' היא מסוג המקומות שבא לקרוא עליהם עוד ועוד.
ציטוט למזכרת: "הוא עבר לדירה במגדל של בזל עם נוף לים ומרפסת שישים מטר עם דק עץ, השיג ממכרים שעשו
מילואים בלבנון את מיטב העשבים, וסילסל עשן מתוק אל שמי המזרח התיכון החמימים, לרוב בחברת נערה יפה" (ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, 430 עמודים).
- שורה תחתונה: שווה קריאה ומעורר ציפייה לקראת הספר הבא של גברון.
"מדריך רפרם לכלא הלובי" מאת רפרם חדד. האמן היפואי רפרם חדד נלכד בכלא הלובי ל־170 יום מעט לפני נפילת שלטון קדאפי, חולץ משם על ידי איל ההון האוסטרי המסתורי מרטין שלאף וחזר לישראל כדי לספר את קורותיו. לא לחינם מאוירת עטיפת הספר כמו ספרון של "חסמבה" - זה נשמע בדיוני, אבל זהו סיפור שהיה באמת, ושוחזר על ידי חדד עם לא מעט הומור (עם עובד, 292 עמודים).
