אצלך בסלון: מיזמים ישראליים משדכים בין בשלנים ביתיים בעולם למיליוני גולשים

אתם בעיר זרה, רעבים, אבל נמאס לכם לאכול במסעדות ובבית המלון. מה שבאמת בא לכם זו ארוחה ביתית טובה, עם אנשים נחמדים. שגיב אופק (28), בעבר ראש צוותים בחברות הייטק וכיום מנכ"ל חברת HomeDine.in, מכיר את הסיטואציה הזאת היטב וחושב שעלה על הפתרון המושלם.

מיזם האינטרנט שהקים משדך בין סועדים רעבים לבין בשלנים שמעוניינים לארח בבתיהם, תמורת תשלום סמלי ולעתים אפילו בחינם. הרשמה לאתר (כרגע דרך חשבון הפייסבוק) חושפת את הגולש לעשרות ארוחות כאלה, המתקיימות בתאריך נתון בכל רחבי העולם. למשל, אפשר להתארח בשבועות הקרובים לארוחת סטייקים וקוסקוס אצל שי מתל אביב (10 דולר), או לחגוג את ערב השנה החדשה בביתו של רון מפולין, שירקח עבורכם ועבור תשעה אורחים נוספים ארוחת חג בת שמונה מנות תמורת 19 דולר לסועד. מארק האוסטרי מתכנן לבשל ארוחה מקסיקנית, ומציע לכם להביא את חומרי הגלם, לבשל איתו ולאכול בחינם, או לבוא בידיים ריקות ולשלם חמישה דולר בעבור הארוחה.

מימין: קובי משי, שגיב אופק, אורית שגב ואלעד כהן מקימי home dine in צילום: עמית שעל

אפשר גם לאכול ארוחת חג יוונית אצל מאנוס ביוון (15 דולר לארוחת מאזטים מרובת מנות, הכוללת גבינות יווניות מסורתיות, צלעות טלה ברוזמרין ועוד), או להתארח אצל רפאל מסן חוזה בקליפורניה, שיכין לכם (ללא תשלום) שייקים טבעוניים מיוחדים.

הרעיון דומה במהותו ל־Couch Surfing, טרנד הלינה בבתיהם של מארחים ברחבי העולם, שהולך וצובר נפח בתקופה של האטה כלכלית ופריחה של רשתות חברתיות. גם תוכניות הקולינריה הטלוויזיוניות, שעם הזמן הופכות לצומת של פרצי נוסטלגיה והתייפחות מעל כל קציצת מפרום רעננה, נותנות רוח גבית חזקה למגמת הבישול הביתי, וכך גם האינסטגרם, שמאפשר לבשלנים חובבים להעלות אינספור תצלומים של מעשי ידיהם.

אין סינון מארחים

Homedinein, שגרסת הבטא שלו נחנכה בתחילת השבוע, הוקם בידי אופק, שחבר לעורך הדין קובי משי, לאשת המדיה אורית שגב ולמתכנת אלעד כהן. החבורה, שגם תיעדה את הקמת המיזם בבלוג בחודשים האחרונים, מתעתדת להציג אותו בחודש הבא בשלב הגמר של תחרות אנג'ל האק בסן פרנסיסקו, כדי לחשוף אותו לעולם כולו ולגייס משקיעים נוספים.

המודל העסקי, מספר אופק, עדיין לא תפור עד הסוף. "התשלום עבור הארוחות ייגבה דרך האתר בפייפאל או בכרטיס אשראי, ואנחנו כנראה נגבה עמלה זעירה, שדומה לעמלת סליקה מקובלת, אולי בתוספת אחוז או שניים עבור התפעול, לא יותר. בשלב הראשון חשוב לנו לממש את הרעיון הזה באופן הטוב ביותר".

אופק, שמדבר על המיזם במונחים פילנתרופיים כמעט, אומר כי "אנחנו עושים את זה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. לא מדובר רק באוכל, אלא גם בחיבור בין אנשים. זו הסיבה לכך שאנחנו תומכים מאוד בארוחות ללא תשלום".

הדרך לפתוח אירוע באתר פשוטה וקלה, ולאחר הזנת כמה פרטים בסיסיים בקשר לארוחה, גם אתם יכולים לצאת לדרך כמארחים. "אנחנו לא עוסקים כלל בסינון המארחים. מבחינתנו, כל אחד שחולם לארח אנשים בביתו יכול לעשות את זה. הסינון ייעשה באופן טבעי, מכיוון שהסועדים יוכלו לדרג באתר את הבשלנים שאצלם התארחו, וכך כל מי שייכנס יוכל לקרוא מה הם חשבו על הארוחות".

האתר, כמו גם עמוד הפייסבוק של החברה והבלוג שלה, כתובים באנגלית, מה שמרמז על הכוונות הבינלאומיות של החברה. "אנחנו חונכים את הפעילות במקביל בכמה ערים בעולם, ובעצם תושבים מכל המדינות יכולים להירשם ולקבל אורחים דרכנו. אבל אנחנו ישראלים ואנחנו גאים בזה, ואני משער שבהמשך תהיה לאתר גם גרסה עברית".

לא רק לאכול וללכת

בדומה להום דיין אין, גם את המיזם eatwith הקימו יזמים ישראלים, והוא פועל זה כמה חודשים בעיקר באמצעות רשתות חברתיות, המעבירות את שמעו מפה לאוזן. ענבר גרינברג, מנהלת השיווק של המיזם, מספרת שאף שאתר החברה טרם הושק רשמית, עשרות ארוחות ביתיות כבר התמלאו דרך הפעילות בעמוד הפייסבוק, והם מתכננים לחנוך את הפעילות רשמית בפברואר הקרוב. גם כאן מדובר בחברה הפונה לשוק הבינלאומי, ותפעל בשלב ראשון בישראל, ספרד ואיטליה, ובהמשך בעולם כולו.

ג' (37) שמע על eatwith לפני כשנה, כשהמיזם היה בחיתוליו, ומאז התארח בשלוש ארוחות. "אכלתי אצל צלם אוכל, חיים יוסף, שמארח בביתו באזור שוק הכרמל בתל אביב. באחת הארוחות השולחן היה ערוך לשמונה סועדים, והגיעו אורחים ברמה גבוהה מאוד. נוצרו שיחות מגניבות עם אנשים שלא הכרנו. האוכל התבסס על חומרי גלם מהשוק הסמוך — סרדינים, ירקות טריים ופריטים נוספים שנקנו באותו בוקר. הארוחה היתה בסגנון יווני, והיה פשוט מעולה. היא עלתה 200

שקל לסועד, כולל שתייה חריפה, והחוויה היתה סופר־מיוחדת". ג' נדלק על האירוח אצל יוסף והצטרף לעוד שתי ארוחות בביתו. "השתיים הנוספות היו ארוחות סנדביצ'ים באווירת מסיבה. עצם האירוח אצל בן אדם, שחושף בפניך את הבית שלו ואת החיים שלו, הוא חוויה חזקה מאוד, ונראה לי שבחו"ל זה יהיה עוד יותר מעניין. האינטראקציה עם האורחים האחרים הרבה יותר מפותחת מאשר במסעדה, וזה כיף".

אבל, מוסיף ג', זה אולי לא מתאים לכולם. "בארוחה השנייה שהשתתפתי בה הגיעו אורחים שנראו לחוצים. הם באו רעבים, ורצו רק לאכול - ומהר. שאר המשתתפים היו מאוד פתוחים לקונספט ורצו ליהנות מההתרחשות, וההתנהלות שלהם לא התאימה.

"אם אתה במצב רוח של לבוא לאכול וזהו, עדיף שתלך לארוחה במסעדה", מסכם ג', "אבל אם אני עכשיו נוחת בטוסקנה, ואני לא יודע איפה בדיוק יש מסעדה טובה, או שאני נמצא בסין ומתחשק לי להיחשף לאנשים שאני לא מכיר, ובאמצעותם גם לתרבות המקומית, זה ללא ספק פתרון טוב".