השבוע: כשלונות יתומים
אובמה הודה כי המדינה נכשלה בשמירה על ביטחון ילדיה. אצלנו ביבי שותק. אף מילה על העוני, על האחיות או על התקשורת. כל אלה לא יפריעו לו לנצח. אבל ההתיישבות, היא מביאה קולות, וכבונוס מעצבנת את העולם
מעניין אם הילדים הקטנים שנקטלו בניוטאון, קונטיקט, יגרמו לשבירת המסורת הכמעט מקודשת של אחזקת נשק בארה"ב. הסבירות לכך לא גבוהה, כי המורשת שנובעת מהתיקון השני לחוקה האמריקאית יורה בנחישות כבר 221 שנה. אובמה הזיל דמעה בשם האומה האמריקאית והביע בנאומו המרגש את האמירה המזוקקת ביותר שניתן לבטא - אמריקה נכשלה בשמירה על הילדים שלה. בארה"ב הגדולה יש לא מעט מטורפים שלא רק יורים בלי אבחנה אלא גם חוטפים ילדים קטנים. ילדים כמעט לא מסתובבים שם לבד ברחובות. ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות גם במובן השלילי.
ביטחון הילדים הוא אחד מהמקרים שבהם ראוי לנו שנשמח בחלקנו. בארץ הילדים צועדים לבתי הספר ללא השגחת מבוגר, משחקים בגני השעשועים לבדם וחוזרים הביתה בשלום. יש לנו ארץ נהדרת, אבל הדו"ח של המועצה לשלום הילד חושף השבוע את הצד הפחות נהדר של החברה הישראלית. כמעט מיליון מהילדים בארץ חיים מתחת לקו העוני. ובמילים אחרות, יש בארץ הנהדרת הזו ילדים רעבים, בשל מדיניות ממשלתית עקבית להפריט עד הקצה את מוסדות הרווחה. הליכוד של בגין, שעלה לשלטון ב־1977 בעקבות האכזבה מהמערך, הוא לא הליכוד ביתנו של נתניהו וליברמן, שלא רואה ממטר את השכבות החלשות. המחאה החברתית דעכה בעזרת איראן והחמאס, וכיום סדר יומו של ראש הממשלה, שנוסף על היותו שר הבריאות (נכון לכתיבת שורות אלה שביתת האחיות עדיין נמשכת) מתחיל ונגמר בתגובות "התיישבותיות", ובכובעו מיום שלישי כשר החוץ תגובות על תגובות העולם.
ליברמן התפטר השבוע מתפקידו בשל כתב האישום שאמור היה להיות מוגש נגדו בפרשת השגריר מבלארוס. הפרשה היא קצה קצהו של קרחון, שהתמוסס והשאיר אחריו הר של ראיות חמקמקות, שלא ניתן להשיג באמצעותן הרשעה. היועץ המשפטי לממשלה קבע בניסוח משפטי זהיר, ש"לא נשלל לגמרי החשד", אבל מי שמנסה לבנות קרחון בשמש הישראלית סופו שיישאר עם קוביית קרח. זו התוצאה של עבודת הפרקליטות, ועל עינוי הדין של החשוד, גם אם שמו אביגדור ליברמן, אין צורך להכביר מילים.
הפרסום בערוץ 10, שדחה את הגשת כתב האישום הרתיח את ליברמן, שהתאמץ לשמור על חזותו הזחוחה האופיינית. החשיבה המחודשת של הפרקליטות עוד עלולה באמת להרחיק אותו משולחן הממשלה. אם עיתונאי ערוץ 10 חשבו בצר להם לגייס אותו שידבר על לבו של ראש הממשלה, זה כבר לא יקרה. ראש הממשלה שותק. לא רק בנוגע לערוץ 10. אסטרטגיית הבחירות שלו היא שתיקה. כשהוא בוחר לדבר הוא מתבטא במונחים ממלכתיים ועם המנורה ברקע. לעיתונאים הוא היה רוצה לומר "לכו לעזאזל", אבל זה לא ממלכתי, אז הוא שותק. רק הצלקת מעל שפתו העליונה מחייכת. לא ילדים רעבים ולא עיתונאים מובטלים ימנעו ממנו לקחת את הבחירות האלה בהליכה.
