ביקורת: "שיחות טלפון" מאת רוברטו בולניו

קובץ הסיפורים הראשון של הסופר הצ'יליאני החשוב.

קהל היעד: מי שקרא את "בלשי הפרא" והתאהב.

דבר המבקרת: אחת השאלות שיש לשאול בכנות היא אם הידיעה שמחבר הספר הזה, קובץ באורכים משתנים, יגדל ויהיה זה שיכתוב את רומן המופת "בלשי הפרא" משפיעה בצורה כלשהי על הקריאה. התשובה היא ככל הנראה כן, אבל זה אך טבעי. הנטייה היא לחפש בספרים מוקדמים את מי שהכותב יהפוך להיות בבוא היום, וב"שיחות טלפון" (תרגום: אדם רון בלומנטל) אכן יש לא מעט מבולניו המאוחר. למרות זאת, הסיפורים נבדלים באיכותם - חלקם נפלאים, כמו הסיפור הפותח את הקובץ ומספר על ידידות בין שני סופרים שמשתכרים מהשתתפות בתחרויות כתיבה, סיפור מאופק ויפה מאוד, וחלקם נוקטים טקטיקות לעוסות למדי ומציבים סיטואציות צפויות כדי "לומר משהו" בכל מחיר. מעל הכל יש בקובץ הזה מין רוח של שעשוע - ניכר שהכותב בעיקר מתנסה בסגנונות כתיבה שונים, בטכניקות כתיבה, בדרכים שונות לספר סיפור. חומרי הגלם מוכרים, אבל ניכר שהכינור של בולניו, למרות כישרונו הגדול, עוד לא מדויק ומכוון עד הסוף. למרות זאת, זהו בהחלט קובץ סיפורים מהנה, גם אם אינו בלתי נשכח. ציטוט למזכרת: "ב' מאוהב באיקס. זוהי, כמובן, אהבה נכזבת. בתקופה מסוימת בחייו היה ב' מוכן לעשות הכל בשביל איקס, באותו הסגנון שחושבים ואומרים כל המאוהבים. איקס נפרדת ממנו". (הוצאת עם עובד, 234 עמודים).

שורה תחתונה: נחמד וטוב מהרבה ספרים אחרים על המדף, אבל לא הטוב ביותר של בולניו.

נחמד וטוב מהרבה ספרים אחרים על המדף

"הבודהה בעליית הגג" מאת ג'ולי אוטוסוקה

סיפורן של קבוצת נשים שהובאו בתחילת המאה שעברה מיפן לסן פרנסיסקו, כדי להתחתן עם פועלים יפנים שהגיעו למקום לפניהן. הספר (תרגום: רחל פן) זכה בפרס פן פוקנר, והוא כתוב כולו בגוף ראשון רבים, מה שמעניק לו איזו נימה כבושה ונוגעת ללב של עצב (הוצאות פן וידיעות ספרים, 138 עמודים).