פינטו ופולק גרסת המחזמר

להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק נמצאת בעיצומו של סיור הופעות ביפן ובמקאו, עם ארבעה מופעים מהרפרטואר שלה: "ראשס", "בומביקס מורי", "דגי זהב" ו"אויסטר". בתום הסיור יישארו פולק ופינטו בטוקיו, ויעלו שם עם צוות מקומי את המחזמר "החתול שחי מיליון פעמים". המחזמר מבוסס על סיפור ילדים קלאסי יפני, וירוץ ברחבי יפן. "זו פעם השביעית שלנו ביפן", מספרת פינטו, "אבל עד עכשיו לא נסענו עם ארבע הפקות במקביל, ולכן ההיערכות שונה".

פינטו ופולק בחרו את השחקנים, הרקדנים והצוות המוזיקלי למחזמר במהלך שתי נסיעות הכנה שערכו, ובנוסף קיימו פגישות טכניות, שכן הם גם מעצבי התלבושות והתפאורה של הפרויקט. החזרות יחלו ב־1 בדצמבר, והבכורה תתקיים ב־8 בינואר בתיאטרון המטרופוליטן הגדול בטוקיו, שבו עתידה לעלות בדצמבר גם ההפקה המשותפת לתיאטרון היפני ולתיאטרון הקאמרי, "נשות טרויה".

איך הגעתם ליצור מחזמר ביפן?

"המפיקה מיימי סאטו, שהיכרנו במהלך השנים הרבות שאנחנו מעלים ביפן את המופעים שלנו, היא שקישרה בינינו לבין הוריפרו, אחת מחברות ההפקה הגדולות ביפן, שמפיקה סרטים ומחזות זמר".

האם הפקת מחזמר אינה סטייה מתחום העיסוק העיקרי שלכם?

"אנחנו תמיד היינו סוג של יוצרים שנוגעים ברוב התחומים הבימתיים. תמיד עיצבנו ותמיד יש אלמנט תיאטרלי בעבודות שלנו. אני מרגישה שהפקת מחזמר היא הרחבה והתנסות בעוד אלמנטים של העולם היצירתי".

ענבל פינטו ואבשלום פולק. "הרחבה והתנסות בעוד אלמנטים של העולם היצירתי" צילום: אוראל כהן

פרויקט שאפתני נוסף מחכה לשניים בתום העבודה על המחזמר וסיבוב ההופעות הנוכחי. בחודש פברואר ייצאו עם להקתם לנורבגיה, ויעלו שם את האופרה "השועלה הערמומית" מאת המלחין הצ'כי לאוש ינאצ'ק. האופרה תעלה במחצית הראשונה של מרץ בבית האופרה בברגן, בהשתתפות רקדני הלהקה. אין זו הפעם הראשונה שהשניים מתנסים בעבודה באופרה. ב־2003 יצרו את "ארמיד" מאת גלוק, שעלתה גם בישראל.

"המנהלת האמנותית של בית האופרה, מרי מילר, שאותה אנחנו מכירים מהמופעים שלנו בעולם, היא שהזמינה אותנו לברגן. בפעם הראשונה פגשנו בה בפסטיבל בניו הייבן, ואחר כך היא ניהלה את בירת התרבות האירופית, שם עשינו פרויקטים גדולים. באופרה הזאת נהיה אחראים לבימוי, לכוריאוגרפיה ולעיצוב התפאורה והתלבושות".

את מרגישה שליצור בישראל כבר "קטן עליכם"?

"אנחנו יוצרים שנים בארץ, אבל הצעות כאלה לא מגיעות לכאן. מעבר לזה, יש משהו בחילופי התרבויות ובדיאלוג שאנחנו גדלים ממנו ומתפתחים. זה לא סותר ולא מונע מאיתנו לעשות דברים פה, אלא פותח ערוצים למחשבה, יצירה ודברים שלא היינו עושים אם היינו פועלים רק בישראל".