"הרחוב הוא הזדמנות"

"אחת הסיבות שמחאת האוהלים תפסה כל כך היא שזו היתה פעולה אמנותית עצומה", אומרת מרב דביש בן משה, אמנית ואדריכלית נוף. "אנחנו נמצאים בתקופה שבה מתעוררת סוגה חדשה באמנות - אמנים למען שינוי חברתי. האוונגרד פה הוא לא האובייקט האמנותי אלא הפעילות עצמה, התהליך", אומרת דביש בן משה המשתתפת בפאנל בנושא זה בכנס העשור של אדריכלי הנוף, שיתקיים בחמישי ושישי בירושלים.

הקשר בין אמנות לכנס אדריכלי נוף נראה לדביש בן משה טבעי. "אדריכל נוף צריך להבין את גמישות המרחב הציבורי כגלריה ולהבין שלמקום יש סיפור ייחודי אנושי. פעילויות אמנותיות כאלה זקוקות למרחב, בין אם אלה גנים, גינות קהילתיות, רחובות או מרחבים סגורים. אדריכלי נוף שעובדים על פרויקטים ציבוריים מעצבים את ה'תפאורה', והם יכולים לחפש את הדרך להתייחס לאמנים ולקהילות, להשאיר מקום להתרחשות, ולהבין שהרחוב הוא הזדמנות".

למה החיבור הזה מתרחש עכשיו?

"להערכתי, התחום קיבל תאוצה בגלל המקום העצום שתופסת הרשת בחיינו בשנים האחרונות. הרשת בכלל והרשתות החברתיות בפרט מאפשרות להגיע לכמות הרבה יותר גדולה של אנשים במהירות רבה, וקל יותר ליצור שיתופי פעולה והתארגנויות אמנותיות. אנשים גם חוששים שהם חיים דרך הרשת, ולכן חשוב להם לצאת ולפעול בעולם האמיתי".

דביש בן משה: "הרשתות החברתיות מאפשרות להגיע ליותר אנשים וליצור שיתופי פעולה והתארגנויות אמנותיות" צילום: מיקי נועם אלון

איך זה בא לידי ביטוי בפועל?

"אפשר לראות את זה במקומות שבהם אמנים הופכים אזורים שוממים לפעילים. קבוצת 'בית ריק', למשל, שהשתלטה על שטח ליד ירושלים והקימה בו קיבוץ; קבוצת 'תנועה ציבורית', שיוצרת פרובוקציות במתחם הציבורי; קבוצת 'סלמנקה' שלקחה בכל פעם שטח אחר בירושלים וטיפלה בו; וקבוצת 'מוסללה' הירושלמית שעובדת בשכונת מוסררה כסוכנת תרבות בשיתוף הקהילה. כשפעולות כאלה מצליחות, הקהילה מתחברת אליהן והאמנות מגיעה לקהל רחב יותר".

גם את שותפה בפעילות כזו?

"אני חברה באגריפס 12, הגלריה השיתופית הראשונה בישראל. המטרה הראשונית שלנו היתה לשנות את ההיררכיה, כך שבמקום שאוצר יבחר מה להציג, האמנים יבחרו. לאט לאט התחלנו להתייחס יותר לסביבה שלנו. יזמנו את פרויקט 'הזדמנות ראשונה' שמאפשר לאמנים להציג תערוכה ראשונה, ואת שוק האמנויות 'רטרו־שליים'".

כורש 14 בירושלים. "ערך הנדל"ן והשכירות עלו כשהמקום הפך למושבת אמנים"

איך יודעים שהפעולות משפיעות?

"אפשר לראות שפעילות אמנותית רציפה משנה את פני השטח והקהילה, ולעתים גם יש התעניינות במגורים במקום. ערך הנדל"ן והשכירות עלו בכורש 14, כשהפך משיכון סתמי ומוזנח למושבת אמנים פעילה. מוסללה ופסטיבל מוסררה מיקס שמו את שכונת מוסררה על המפה. גם הביאנלות בבת ים מיתגו את העיר כמקום שיש לו מה לתרום ולהגיד. הפעילויות הללו גם מניעות עניינים כלכליים - האמנים מתחילים בעצמם, אבל במקרים רבים מקבלים מימון מהעירייה או מימון מקרנות, וגם מקום ותקציב. אפשר לראות את זה בבירור בגלריות השיתופיות - אלפרד, P8 ועוד אחרות בתל אביב - וגם בהרצאות בגלריה ברבור הירושלמית, שהפכו לגורם משמעותי. המוסדות והעיריות מתחילים להכיר בהשפעה שיש לפעילויות אלה ולהשקיע כסף".