סאונד מכוון

ועידת המוזיקה הבינלאומית - ירושלים, שנפתחת היום, היא הסיבה לרכבת האווירית של אנשי מפתח בתעשייה העולמית שנחתה בישראל. אותם אנשים שנמצאים מאחורי חזיתו הנוצצת של עולם הפופ ומשפיעים על הלהקות שמשתתפות בפסטיבלי המוזיקה הגדולים ועל הפרצופים שיקשטו מחר את השערים של מגזיני המוזיקה החשובים. בעלי התפקידים הללו - ביניהם אדריאן ג'ולי מחברת התקליטים מרקורי, הסוכן המשפיע טום ווינדיש, מאט מקדונלד מפסטיבל CMJ הניו־יורקי ומלקולם היינס מפסטיבל גלסטנברי - לא רק ישתתפו בפאנלים על שוק הפסטיבלים הבינלאומי, אסטרטגיה לבניית קריירת פופ מוצלחת ודרכים למשוך את המדיה, אלא גם יצפו עד 31 באוגוסט בעשרות הופעות "שואוקייס" של אמנים ישראלים, בהם גבע אלון, קרולינה, נינט, אטליז ואיזבו, שינסו לנצל את ההזדמנות הזאת לפריצה בינלאומית.

אחד מאותם מושכים בחוטים הוא פרא (Fra) סולר, מנהל הבוקינג של פסטיבל פרימוורה סאונד הספרדי, מהפסטיבלים הבולטים בעולם, שמארח כל שנה 200 הרכבים (השנה הופיעו בו הקיור, פרנץ פרדיננד, פאלפ, אפגן ווינגז, רופוס ויינרייט ועוד). בראיון ל"כלכליסט" מספק סולר הצצה להחלטות ולבחירות מאחורי הקלעים של התעשייה.

איך אתם בוחרים את ההרכבים שישתתפו בפסטיבל?

"אנחנו חמישה אנשים בצוות הבוקינג, לכל אחד יש אמירה, ולרוב דרושה הסכמה של כולם כדי שאמן ייכנס לליינאפ. אלפי להקות מבקשות להופיע, ואנחנו משתדלים להקשיב לכמה שיותר. התהליך לוקח חודשים ומתחיל בעצם מהרגע שהפסטיבל הקודם מסתיים. אנחנו צריכים לאהוב את האמן, ומעבר לזה ישנה השאלה של האימפקט שלו בשוק באותה שנה - מהו היקף הנוכחות שלו במדיה, עד כמה שומעים אותו ומדברים עליו".

קהל בהופעה של להקת פאלפ בפסטיבל פרימוורה סאונד. רוצים להביא את מינימל קומפקט מישראלצילום: אי פי אי

הליינאפ של פרימוורה סאונד זוכה להערכה גדולה. מה הנוסחה להצלחה?

"אנחנו עושים את זה כבר עשר שנים, ואנחנו מגיעים ממקום של אהבה למוזיקה ושל אכפתיות בנוגע לאיכות ההרכבים שאנחנו מביאים לפסטיבל, ומנסים לאזן בין הטעם האישי של כל אחד מאיתנו לבין ההעדפות של הקהל".

יש אמנים שבדיעבד הצטערת שהכנסת לפסטיבל?

"קשה לי להגיד שיש להקה שהתחרטתי שהבאתי, היות והבחירה מאוד קפדנית ואנחנו דואגים לראות את כל המועמדים הסופיים על במה או לפחות לצפות בווידיאו שלהם מופיעים. המופע כמעט תמיד תואם את הציפיות. מה שכן, לפעמים אתה מתבאס מדברים כמו דרישות מגוחכות של האמנים או מההתנהלות של אנשים שמסביב ללהקה, כמו מנהלים וסוכנים. בלי להזכיר שמות".

השנה היתה הפעם הראשונה שבה קיימתם מהדורה מחוץ לברצלונה, בפורטו שבפורטוגל. איך זה הלך?

"זהו פסטיבל יותר קטן כך שהיו פחות להקות ובערך חצי מכמות הקהל, והגשם ביום האחרון קצת שיבש את העניינים, אבל הרוח היתה אותה רוח, והוכחנו שאפשר לקחת את הפורמט שלנו ולייצא אותו. כמעט כל בירה אירופית הציעה לנו לקיים אצלה פסטיבל, אבל אנחנו מעדיפים להיזהר ולשמור על הרמה, לא להפוך לפס ייצור".

מה דעתך על סצנת המוזיקה הישראלית בהשוואה למדינות אחרות שהשפה בהן אינה אנגלית?

"קשה להשוות - ההיכרות שלי עם להקות ישראליות לא רחבה מספיק ויש מדינות כמו צרפת או גרמניה שהאימפקט שלהן גדול יותר בתעשייה. ממה שהתרשמתי האמנים הישראלים נשמעים טוב מאוד ויש הרבה דברים מעניינים, למשל מינימל קומפקט, שכבר הרבה זמן אני רוצה להביא אותם לפרימוורה".

אם היית צריך לבחור להקה אחת שעומדת לפרוץ, איזה שם עולה לך?

"הייתי אומר של־Yeasayer האמריקאית יש סיכוי טוב להפוך בזמן הקרוב מלהקה שמצליחה בקרב קהל האינדי למשהו יותר גדול".