ביקורת – מחול: "Open Source" - מריה קונג
הסאונד הוא השחקן החזק של המופע בשיתוף הרקדנים אנדרסון בראז, ארתור אסטמן, קרולין בוסארד ולוסיאני קסטרו פונטנל עם המוזיקה של טל בן ארי
להקת מריה קונג מעלה את "Open Source" עם הכוריאוגרפיה של טליה לנדא, בשיתוף הרקדנים אנדרסון בראז, ארתור אסטמן, קרולין בוסארד ולוסיאני קסטרו פונטנלה, עם המוזיקה של טל בן ארי וטכנולוגיית סאונד של אורי בן שבת.
קהל היעד: חובבי מחול וטכנולוגיה. דבר המבקרת: אשה בליל כלולותיה מתבוננת במראה רגע לפני ההתמסרות, אז צפות הפנטזיות, הפחדים והכמיהות. במקביל מופיע סיפורו של מגשים המשאלות, מעין קוסם השואף להבין את התכונות המרכיבות אותנו. את המידע הזה קראתי טרם הגעתי למופע.
ערכתי גם ראיון קצר עם לנדא לפני מספר חודשים וידעתי כי מדובר במופע עם טכנולוגיה אלחוטית חדשה, המאפשרת סנכרון בין תנועה למוזיקה ותאורה, כלומר היה לי רקע מספיק כדי להבין מה שיתרחש על הבמה. אבל חברתי התקשתה להבין את סיפור המסגרת שלא היה מהודק מספיק. מריה קונג היא להקה מסקרנת וניכר כי היא עדיין נמצאת בעיצומו של מסע לגיבוש זהות. תמונת הבמה אסתטית והרקדנים מצוינים, אך התחושה היא של משהו מעט מבולבל, ללא קו עלילתי וכוריאוגרפי שלם. יש אזכורים לסרטים הוליוודיים, אבל לא תמיד ברור ההקשר שלהם ליצירה. "מגשים המשאלות" (בן שבת) הוא המפעיל על הבמה והוא שולט בתנועה ובסאונד באמצעות טכנולוגיה מרתקת וסאונד מופתי, אולם לפרקים הם משתלטים על התנועה במקום להוביל אותה.
שורה תחתונה: הסאונד הוא השחקן החזק של המופע.
