ביקורת: "עלילת הנישואים"

"עלילת הנישואים" / ג'פרי יוג'נידיס

משולש אהבה סטנדרטי בספר לא סטנדרטי. קהל היעד: מתבגרי שנות השמונים.

דבר המבקרת: לאחרונה יצא לי להשתתף בכמה ויכוחים על "חירות" של ג'ונתן פראנזן. ספר לא רע, אבל הפומפוזיות שלו, הרצון הכמעט נואש להיות "רומן אמריקאי גדול", עומדת בעוכריו. פראנזן הוא מספר מיומן ומוכשר, אבל הנה, ב"עלילת הנישואים" (תרגום: אילת אטינגר ואהד זהבי) מתברר שיש מוכשרים לפחות כמותו, ואולי אף מוכשרים ממנו.

"עלילת הנישואים" גם הוא יומרני בדרכו: יוג'נידיס, שזכה בפוליצר על ספרו הקודם "מידלסקס", כתב רומן שהוא מחווה לג'יין אוסטן - קליל ורומנטי אך גם מתעד תקופה ומעורר מחשבה. בבסיס הספר משולש אוהבים פשוט לכאורה - מיטשל אוהב את מדלן אך מדלן אוהבת את ליאונרד. אך ככל שהספר מתפתח מתברר שזה לא פשוט כלל. דרך סיפורם של השלושה, שנפגשים באוניברסיטת בראון, נפרסים נושאים כחיים עם מחלת נפש, דת ואמונה, טראומות ילדות, ובסופו של דבר השאלה הגדולה - מה זאת אהבה. יוג'נידיס, שממקם את הסיפור בשנות השמונים, מיטיב לתאר עולם ובעיות של גיל התבגרות מאוחר, אך העובדה שהספר יוצא עכשיו - תקופה שבה דור שלם מתחבט באותן בעיות בדיוק - גם היא חכמה.

"עלילת הנישואים" נוגע בבעיות כבדות משקל, אבל במסורת הג'יין־אוסטנית, זה לא מפריע לו להיות סוחף, מהנה ונוגע ללב. ציטוט למזכרת: "התלות הזאת היתה רגש שליאונרד נשמר ממנו כל חייו, אבל עכשיו הוא התמסר לו. די, הוא איבד את היכולת להיות חרא של בן אדם. הוא מאוהב - דבר מדהים ומפחיד גם יחד". (מודן, 508 עמ').

"עלילת הנישואים"

שורה תחתונה: תענוג חכם ושווה במיוחד.

"חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים" / מרכוס חנונה

הספר החמוד הזה הוא מפעל חיים של איש אחד - מרכוס חנונה, שאסף, תרגם וביאר פתגמים במרוקאית יהודית, שפה בסכנת היכחדות. הפתגמים המרוקאיים הם ייחודיים: יש בהם צד נגלה וצד נסתר, שפעמים רבות אומר את ההפך הגמור מהצד הנגלה. רוביק רוזנטל ערך, והתוצאה היא ספר שלמרות היותו בעל ערך תיעודי ומילוני גבוה, הוא גם משעשע ונעים לקריאה. (הוצאת כתר).