האיש הקטן ברחוב

כששואלים את הצלם ברנדון סטנטון מה היתה התמונה הראשונה שהתחילה את פרויקט "Humans of New York", הוא מתקשה לזכור. "כשהתחלתי היו לי כ־600 פורטרטים, כך שאין תמונה ראשונה שעולה בדעתי", הוא עונה.

אם להאמין לטיימליין של פייסבוק (facebook.com/humansofnewyork), התמונה שהתחילה את מה שהפך בתוך שנה לתופעה חובקת עולם היא זו שצולמה ב־10 בינואר 2011, ובה חמישה צעירים שחורים בסניף מקדונלדס בקווינס - אחד מהם מחזיק מניפת שטרות. "נער ביקש ממני לצלם אותו, וכשניסיתי החלו 20 מחבריו לטפס על שולחנות בניסיון להידחף לתמונה. היו הרבה צרחות. 1,000 דולר נשלפו מתוך גרב. מישהו קרא למשטרה, ודקות לאחר מכן פונו כל המצולמים החוצה בליווי משטרה", הוא מתאר.

המשטרה פינתהאת הצעירים השחורים ממקדונלדס צילום: ברנדון סטנטון

התצלום הזה הוא אחד מיותר מ־2,000 בדף הפייסבוק של Humans of New York, או בקיצור HONY. לדף יש כרגע יותר מ־173 אלף לייקים, וכל תמונה זוכה לזנב מרשים של לייקים ותגובות. "זה התחיל להתרחב לעוד ערים, ודי הופתעתי מהמספר הגבוה של הדפים שנפתחו", אומר סטנטון.

סטנטון, בעברו סוחר ניירות ערך בשיקגו, מעלה לדף לפחות תמונה אחת ביום. חלקן מלוות בתיאור קצר בלבד, ולעתים הוא מצרף סיפור קצר, למשל הקשיש ארוך השיער בג'ינס הגזורים והחולצה האדומה מ־22 במרץ 2012 שמספר: "אשתי הלכה לעולמה לפני כמה שנים. קראו לה ברברה, ואני קראתי לה בקיצור בה. לי קוראים לורנס, והיא היתה קוראת לי לה. כשהיא מתה שיניתי את שמי לבה־לה". את מרבית המצולמים סטנטון פוגש ברחוב, והוא מקפיד לבקש מהם רשות לצלמם, מלבד במקרים של רגע חד־פעמי שהוא לא רוצה לפספס, לדבריו. חלק קטן מהם הוא מגיע לצלם במיוחד, מבין רבים ששולחים לו, לבקשתו, סיפורים בני כ־250 מילה על עצמם.

איש ושמו בה-לה. צירוף שמות החיבה שלו ושל אשתו שהלכה לעולמה צילום: ברנדון סטנטון

ריבוי היפסטרים

המטרה המקורית היתה לתעד את רחובות ניו יורק באמצעות עשרת אלפים דיוקנאות שימוקמו על מפת העיר במקום שבו צולמו, אך הרעיון נזנח לטובת דף פייסבוק שמציג רשימה אקראית של צילומים. לאחרונה החליט סטנטון לחזור לרעיון המקורי, ובאתר humansofnewyork.com יש כמה עשרות צילומים על מפה. "יש בפרויקט צילומים מחמשת הרבעים בניו יורק, כ־70% הם ממנהטן", הוא מספר. "קל יותר לצלם אנשים באזורים האופנתיים בעיר, הם רגילים לכך ואוהבים יותר שמצלמים אותם", הוא מסביר את ריבוי ההיפסטרים והדמויות האקסצנטריות. HONY כבר מחזיק את עצמו כלכלית, הוא אומר, וההכנסות מגיעות מההדפסים שהוא מוכר באתר, ובעתיד מספר שיקבץ צילומים נבחרים, שעליו הוא עובד כרגע.

הידע שלו בצילום נרכש בלימוד עצמי, ובין אלה ששימשו לו השראה אפשר למצוא את צלם האופנה המיתולוגי ביל קנינגהאם ואת דיוויד לה־שאפל. בניגוד לדימוי המתבקש של איש הכספים שנטש את עבודתו לטובת התשוקה לאמנות, סטנטון אומר שהוא אוהב את שני העיסוקים ונהנה מהם, וכי העבודה בבורסה עזרה לו לפתח תכונות שעוזרות בצילום, כמו האומץ לקחת סיכונים והיכולת להתמיד גם כשהתוצאות לא מיידיות.

צילום אחד הוא זוכר במיוחד. "זה היה בטרייבקה. היה שם ענן קיטור גדול, ואז ראיתי שני צעירים אוכלים צהריים וביקשתי לצלם אותם. הם היו רקדני בלט, ובסופו של דבר יצאתי משם עם תמונה נפלאה שלהם רוקדים בתוך הקיטור. רחובות ניו יורק הם מקום כאוטי. אתה הולך ומשהו לא צפוי מתרחש, וזה מה שבסופו של דבר נותן לך את הצילומים הטובים ביותר".

ענן קיטור בטרייבקה. צילום שנולד באקראי, כשסטנטון ראה את שני הצעירים אוכלים צהריים והתברר לו שהם רקדנים צילום: ברנדון סטנטון

אנשי תל אביב

בעקבות הפופולריות של המיזם הניו־יורקי צצו לאחרונה דפים דומים לעשרות ערים בעולם, פרי יוזמה עצמאית של חובבים. בישראל פועלים שלושה דפים - של ירושלים, של ישראל כולה ושל תל אביב - והאחרון הוא, נכון לעכשיו, הדף הפופולרי ביותר מלבד הפרויקט המקורי, בתפעולו של ארז כגנוביץ (facebook.com/HumansOfTelAviv).

צילום של ארז כגנוביץ במדרחוב נחלת בנימין. תל אביבי וחתול צילום: ארז כגנוביץ

Humans of Tel Aviv פועל מאפריל, עם כמה מאות צילומים ויותר מ־6,500 לייקים. כגנוביץ, צלם בן 30 מתל אביב, מספר: "לפני כמה חודשים נתקלתי ב־Humans of New York והבנתי שאפשר להשתמש ברעיון הזה כדי להראות לעולם שיש פה חברה אזרחית משגשגת, סופרים, משוררים, דברים נהדרים. אין סיבה שאנשים במדינות אחרות יחשבו עלינו את מה שהם חושבים על איראן וצפון קוריאה". לדבריו, 80% מהלייקים לעמוד הם של אנשים בני 13–35: "יש גם אנשים מארצות ערב שעשו לייקים והגיבו. פניתי גם למפעילים של פרויקטים מקבילים בביירות וברמאללה, אבל הם לא כל כך התלהבו לשתף פעולה", הוא מספר. ברנדון סטנטון, יוזם הפרויקט המקורי, מחמיא לדף של תל אביב, שלדבריו "שומר על הרוח המקורית של הפרויקט".