הבוגרים המבטיחים של בתי הספר לעיצוב אופנה
בתי הספר לאופנה, שנקר, ויצו חיפה ובצלאל מציגים בימים אלה את עבודות הגמר של בוגריהם. "כלכליסט" סקר את הקולקציות הבולטות לפני פתיחת התערוכות, בחר ודירג את הטובות ביותר
סבב תצוגות עבודות הגמר של הסטודנטים, בוגרי המחלקות לעיצוב אופנה לשנת 2012, נפתח אתמול בערב עם הקולקציות של בוגרי שנקר. היום תיערך תצוגת הגמר של בוגרי בצלאל, וב־11 ביולי יוצגו עבודותיהם של בוגרי ויצו חיפה. בשנקר יסיימו השנה 33 בוגרים, בבצלאל 31 ובוויצו חיפה 22.
כמדי שנה ישנם סטודנטים שמתבלטים מעל האחרים באיכות העבודה, במקוריות, בחדשנות וביצירתיות.
"כלכליסט" ראה את עבודות הגמר הבולטות בשלושת מוסדות הלימוד, ובחר מתוכן את הטובות ביותר.
שנקר
1. אלירן נרגסי (27)
שם הקולקציה: O.M.G - אלוקים אדירים. הקונספט: "הפרויקט עוסק בקונפליקט האישי שלי, במתח שבין דת ויהדות לבין חילוניות והומוסקסואליות". נרגסי, בן למשפחה דתית שעזב את הדת לטובת חילוניות ויציאה מהארון, מנסה להעביר את תחושותיו באמצעות האלמנטים שיצר בקולקציית בגדי הגברים שלו. כך, לחולצת השבת הלבנה והמכופתרת הוסיף סרטי רכיסה מכופתרים, היוצרים מראה של חולצה על חולצה. ז'קט מבד דנים דק נקרע באזור הצווארון, ובצדו האחורי נופל בד בצורה המזכירה טלית. חולצה מכופתרת אחרת משלבת בין ז'קט שחור המאפיין את החרדים, רצועת אורגנזה שקופה במרכז, וחלק תחתון מבד כותנה חום, המזכיר את החולצה הגברית החילונית. נרגסי שוזר ברוב אסתטיקה אלמנטים יהודיים בקולקציה שיצר.
שאיפות לעתיד: "להשתלב בחברה מסחרית בארץ, כמו קסטרו או רנואר. עיצוב לגברים הוא אופציה טובה בשבילי, אבל אני לא פוסל עיצוב לנשים. הפנטזיה היא לעצב בחו"ל, ואם מותר לחלום, אז לצד הבריטי יליד קפריסין, חוסיין שלאיין, המעצב האהוב עליי".
2. דפנה פילוסוף (25)
שם הקולקציה: חומר אציל. הקונספט: את ההשראה שאבה פילוסוף, זוכת הפרס ע"ש האופנאית המיתולוגית פיני לייטרסדורף, מכלי הפורצלן הלבנים של האמנית מקיקו נקמורה. הכלים נראים לעתים כשברים שצופו בעלי זהב. השראה נוספת היא זרם האמנות והאומנות (Arts and Crafts), שפעל במאה ה־19 ויצא נגד העיצוב התעשייתי. "מושג הקיימות הוא שהנחה אותי - שימוש חוזר ומושכל בחומרים טבעיים ומוצרים שסיימו את תפקידם". החומרים: לבד או כותנה שנצבעו בסיד לקבלת מראה קראמי, ותחרות שפורקו מווילונות ליצירת שמלות ופריטי ערב. קווי תיקון הכלים בסגנון היפני באים לכדי ביטוי בפיסות עור שנתפרו יחד לשמלה שחיתוכי לייזר עדינים מעטרים אותה.
שאיפות לעתיד: "לעצב שמלות כלה, אך גם תכשיטים, תיקים ורהיטים".
3. לי גרבנאו (26)
שם הקולקציה: פריחה שברירית. הקונספט: גרבנאו מתמקדת בשני אמנים בני המאה ה־19 המשויכים לזרם האר־נובו, שעבודתם נשענה על המסורת היפנית - אמן הזכוכית רנה לליק, ששילב בתכשיטיו פריחות דובדבן, סנוניות ופרגים, והרקדנית לואי פולר, שנשענה על מוטיבים ממחול הגיישות. בקולקציה תשע שמלות ערב, כל אחת בצבע שונה, ועם רקמה בצבעוניות תואמת. החומרים: שיפון משי וסאטן שגרבנאו צבעה בעצמה.
שאיפות לעתיד: "להמשיך לפתח את העסק, וקו של רדי טו וור".
ויצו חיפה
1. אידה נודל (24)
שם הקולקציה: Mr. Dietrich. הקונספט: צלליות של בגדי גברים בשנות הארבעים הן ההשראה לקולקציה. במהלך העבודה נחשפה נודל לעובדה שבמלחמת העולם השנייה נהגה מרלן דיטריך להופיע בפני חיילי ארצות הברית. "שם הקולקציה מר דיטריך, בשל מנהגה של דיטריך להופיע בשמלות נוצצות, אך כשירדה מהבמה לבשה מדים". המתח בין נשיות לגבריות הוא מוטיב בולט בקולקציה המכילה אלמנטים גבריים, שהוכנו מבדים מעולם ההלבשה הנשי. החומרים: הדפסי פרחים שרווחו באותה תקופה, שכן הרצון לחסוך הוביל לשימוש במצעים ישנים. חולצות ומכנסיים בגזרה גברית נעשו ממשי.
שאיפות לעתיד: "להתמחות בבלמן, ולפתוח מקום משלי, שיתאפיין בצבעוניות עזה ויפנה בעיקר לצעירות".
2. סיוון אפשטיין (27)
שם הקולקציה: לאן נעלמו המחרטות. הקונספט: "סבי, שהיה איש מלאכה, נפטר חודש לפני שהתחלתי לעבוד על קולקציית הגמר שלי. היתה לו מחרטה, ובחנוכה, למשל, היינו מייצרים איתו סביבונים. בעבודה רציתי להציג את חדוות היצירה של סבי ז"ל". עבודתה של אפשטיין על פריטי הקולקציה מדמה את עבודת המחרטה - חומר שממנו מחסירים על מנת לקבל את הצורה הסופית. בין הדגמים שכמייה ענקית העוטפת את כל הגוף ומחוררת בחלקה הקדמי, ומהפתחים משתחלים חלקי הגוף. חדוות המלאכה של אפשטיין באה לידי ביטוי באלמנטים כמו חישוקי אלומיניום המשולבים בגימורי הבגד.
שאיפות לעתיד: "לעבוד במגזין כמו 'ווג', להיכנס לבית אופנה כמו מרטין מרג'יאלה לפני שאפתח מותג עצמאי".
3. גילי סיטבון (26)
שם הקולקציה: הנווד הפוסט מודרני. הקונספט: "בעיניי כולנו סוג של נוודים, אך כיום אנו כבר לא בהכרח משמרים את המסורת של חיי הנדודים. במקומה יצרתי אתניות חדשה, המבוססת על איקונים עכשוויים קיטשיים וחסרי עומק". סיטבון מתבוננת על התקופה במבט ביקורתי־הומוריסטי, המדגיש את שטחיות התקופה, כמו הדפס דמותה של מרילין מונרו, אלא שהפעם זו מונרו הבוכייה. "החזרתי את מרילין למקום הטראגי שלה בעזרת שעתוק נוסף של תמונה שלה. רציתי להדגיש את ההישענות בתקופתנו על שעתוקים, ואת מקום הקורבנות - כלומר, היותנו נוודים בתוך המצב הנתון". החומרים: סיטבון עבדה בעיקר עם חומרים זולים, כמו בדי ניילון, ג'קארד זול ובדי קווילט ישנים.
שאיפות לעתיד: "להתמחות אצל מארק ג'ייקובס או אלכסנדר וואנג. בארץ הייתי רוצה לפתוח עסק עצמאי עם חברה מהלימודים, שיציע בגדים, אקססוריז והנעלה בסגנון משוגע".
בצלאל
1. הד מיינר (27)
שם הקולקציה: ספרא וסייפא. הקונספט: מחקר על תולדות הלבוש מתקופת יוון העתיקה ועד לתקופה הביזנטית, מדי מלחמות העולם הראשונה והשנייה, וצניעות הלבוש ברחוב הירושלמי - היו ההשראה לקולקציה לגבר, הכוללת פריטי לבוש, נעליים ותיקים. צלליות הפריטים שאובות מבגדי נזירים ולוחמים היסטוריים. בקולקציה, בין היתר, נעליים המזכירות דגמים מהתקופה הביזנטית, והן מסתירות את הבהונות וחושפות את חלקה העליון של כף הרגל. שאיפות לעתיד: "להתמחות אצל רף סימונס".
2. הילה פיינברג (28)
שם הקולקציה: One Of. הקונספט: פיינברג, קיבוצניקית במקור, גדלה על ערכים שיתופיים. המתח שבין להיות חלק ממשהו רחב לבין להיות מיוחד הוא המוטיב שעליו נשענת הקולקציה, העשויה גוונים של שחור - צבע המטשטש את גבולות הגוף והבגד. את הנושא היא מדגימה בעזרת נעליים צבאיות, שהן פריט בייצור המוני, שלהן היא חתכה את הסוליה, הפכה את עור הגפה וחיברה סוליות עור ויצרה פריט ייחודי. שאיפות לעתיד: "להתמחות אצל מעצב בגדי הגברים האירני־גרמני העולה Boris Bidjan ובהמשך להיות בעלת מותג עצמאי".
